[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יונתן דוויד
/
התפקיד שלך

התפקיד שלך הוא להיות שם. להיות שם בהתחלה בלי שאף אחד ישים
לב, "היא הרי תמיד שם" מפטירים כולם בבוז... תפקידך להיות שם,
לשבת בצד, לבנה כולך אל מול אפלתו של הלילה האופף את כולם
בהרגשה ממסטלת. שיערך השחור מודגש בידי המדורה הקטנה. כן, את
צריכה להיות שם, לקרב את מותך בעזרת מצית וקופסת מרלבורו אדום,
להביט בירח ולשאול באובדן עצות "למה?".
כשכבר לא הצלחת לבכות, הפסקת לצפות לתשובה.
וכשיעבירו בקבוקים תפקידך לחטוף אחד מה שיותר מהר, ולרוקן אותו
לפני שמישהו ישים לב. לאחר שתרוקני את השלישי תפסיקי לחוש
בנוכחותם של בני אדם מסביבך, כמו שהם תמיד מפטירים בבוז שאת
תמיד שם.
כשתתחיל המוסיקה, תפקידך להזכיר לכולם שאת שם. לרקוד שם
בתנועות חתוליות, לגעת במקומות מגרים בגופך, כשעל פנייך הבעה
האומרת כי את יודעת בדיוק כמה הם נהנים מזה.
עם כ-3 מהם תסיימי מאחורי השיחים בלילה ההוא, תפקידך להיות שם
גם בשבילם, ובשביל החבר שלך שנמצא עכשיו במיטה עם האקסית שלו,
בשביל החברה הכי טובה שלך שלא יודעת עלייך שומדבר בעצם, בשביל
הידיד הכי טוב שלך שבהתחלה עוד האמנת לו.
את תשובי הביתה כשגופך מדיף ריח אלכוהול, סיגריות וזימה.
סימנים על גופך וכאב ראש נוראי למחרת בבוקר יהיו עדים אילמים
להתרחשויות ליל אמש. ואת תקומי באותה הרגשה ריקה עמה את קמה
כבר יותר משנתיים, אותה הרגשה שגורמת לך להיות שם, אותה הרגשה
שגורמת להם להגיד "היא הרי תמיד שם..." בין שלוק לנגיעה.
התפקיד שלך הוא להיות שם, לא לחיות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הפתרון לבעיה
הפלשתינאית הוא
אחד, צריך לגרום
להם לחשוב שהם
חשובים ורק כך
הם יבינו שלמות
ככה סתם למען
מטרה אבל ללא
סיבה זה לא
לעניין ותוך שנה
שנתיים הם כבר
יבינו.






משה קרוי, בן
שלושים נאיבי
שלא יודע מה
העתיד תומן
בחובו (תרתי
משמע).


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/8/03 15:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן דוויד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה