היא שוכבת לידי, עוצמת עיניים, נושמת בשלווה. אני יודעת שהיא
לא ישנה, היא מחכה שעיניי ייעצמו כדי שתוכל להביט בי גם.
אנחנו שוכבות באותה המיטה בה אנחנו יושבות כל יום. שתיינו
מפוצצות בסמים והיא חמה. רק לפני שעה דודי יצא מהחדר לחמש
דקות. חמש דקות שהיא הספיקה להודיע לי שהיא כבר שבוע לא שכבה
והיא חמה. היא שאלה את דעתי על כך, כאילו מה כבר יכולתי לענות
לה? שהיא מטמטמת אותי? שאני רוצה אותה בטירוף? שאני מפנטזת
עליה בלילות? שרק המחשבה עליה גורמת לי לגמור?, והכי חשוב -
מה אני יכולה להגיד לה כשהידיד הכי טוב שלה זה חבר שלי, זה
שאני אמורה לאהוב.
אני מאמינה שיש מספר לא מועט של אנשים שקוראים את השורות הללו
ואומרים לעצמם : "גם אני הייתי או נמצא במצב הזה". הרי אין חוק
שאוסר נגד מחשבות, והמחשבות שלי בריאות. מאד בריאות.
אז אני מפנטזת על ידידה של חבר שלי, אז מה?
כל אחד מאיתנו מפנטז על מישהו או מישהי, אבל זו לא הבעיה שלי.
הבעיה מתחילה כאשר דמות הפינטוז מראה סימני התעניינות.


סוף סוף היא פתחה עיינים, היא מסתכלת עלי מפשיטה אותי במבטה.
רק המבט הזה יכול לעביר בי צמרמורות. דודי מזמן כבר נרדם,
עכשיו תורי לעצום עיינים ותורה להביט, עייני נסגרות והמחשבות
משתוללות בקצב מטורף. אני נזכרת במסא'ז שעשיתי לה לפני זמן
קצר, בידי המלטפת את גופה החלק, קולות ההנאה שיצאו מליבה ושתי
גומות החן שיש בגבה. המחשבה על כך מחממת אותי. הידיעה שהיא
מסתכלת עליי מדליקה אותי כל כך, רוצה לפתוח עיינים אך עם זאת
גם כל כך מפחדת.

הסיפור שלי ושל קארין התחיל לא מזמן. הכרתי אותה דרך חברה
משותפת ולאט לאט נכנסתי לחבר'ה שלה. כל לילה אחרי העבודה, כל
החבר'ה היו נפגשים, יושבים מעשנים, מתמסטלים. כך בעצם הכרתי
אותו, את החבר שלי. הוא התאהב בי ממבט ראשון, קארין לא היתה
מאושרת מהקשר הזה מההתחלה -  זה לא היה נראה לה, אבל "האהבה"
ניצחה למרות הכול. רק שעכשיו חבר שלי בבית ישן והשעה כבר 4
לפנות בוקר. אני במיטה והיא לידי. ומה אני עושה? מה לעזאזל אני
עושה?

שוב אני פוקחת עיינים, היא כבר נרדמה. אני מסתובבת, מפנה לה את
גבי ומנסה להירדם. בחוץ יורד גשם ולי חם, כל כך חם. אני מזיעה
בטירוף ויודעת שהתשוקה שבתוכי בוערת, רק שתגע בי ואני אתפוצץ,
אי אפשר להירדם, אי אפשר להירדם ככה.
אלפי מחשבות רצות לי במוח : קארין, רועי (חבר שלי), אמא, אבא,
סמים, סקס, המון סקס. מה אני אספר מחר לרועי? הרי מאז ומתמיד
הוא נתן לי את זכות הבחירה. האמונה שלו נבעה מכך שאני לא רכוש
שלו ושאין לו זכות להגיד לי מה לעשות. אני אדם רציונלי ותמיד
אני יכולה לקום וללכת, ומזה הוא פוחד. הוא פוחד שאקום ואלך.
והוא יודע שהפיתויים גדולים ולכן הוא גם לא אומר לי כלום למרות
שהוא שונא את העובדה שבכל לילה אני מתמסטלת,  והכי הוא שונא את
העובדה שאני מתמסטלת עם קארין. תמיד אמרתי לו שהוא מדמיין
שלקארין אין שום משיכה אליי ולי אין אליה, אבל הוא מכיר את
קארין והוא יודע טוב מאד שהוא לא מדמיין, אומרים שהאהבה חזקה
מהכול ולפעמיים ההיגיון לא פועל. מחר זה כבר יפעל כי מחר הוא
ידע, מחר אני הולכת לספר לו שאני אוהבת אותו מאד אבל אני לא
יכולה :  המשיכה שלי לקארין זאת משיכה מטורפת, והמבטים שלה בי
לא עוזרים לי, אלא רק מוסיפים עוד טעם וחיים למשיכה זאת.

כבר בוקר לא יודעת איך הזמן עבר. כנראה נרדמתי ואולי חלמתי.
אולי זה רק היה החומר שעישנו אתמול בלילה שהיה כל כך חזק וטוב.
אני מביטה בשעון, השעה כבר 10, אני מסריחה מזיעה.
איך הזעתי כל כך הרבה? אני כמעט ואף פעם לא מזיעה. צלצול
טלפון, אבל זה לא שלי.

"הלו"- אני שומעת קול מתוק של בחורה, אני מסתובבת ורואה אותה,
כל כך מושלמת, כל כך "גאה". היא מדברת עם אחת היזיזות שלה
קובעת להיפגש איתה, דודי גם כן כבר קם אך הוא יותר מדי שבוז
ומעוך בשביל לקום מהספה. "בוקר טוב ילדים. תגידו, נשאר עוד
משהו מאתמול?".
מגירת הקסמים נפתחת. קארין מוציאה את הנייר שלא נשאר בו כלום.
"אוף", אין לי כוח להכין קססה עכשיו, אני הולכת להכין לשתות.
רוצה?" אני מסתכלת עליה, מנסה לאתר פיסות שרידים מאתמול בלילה
אבל פנייה אינם מסגירות דבר כאילו כלום לא קרה. אני מנידה
בראשי לשלילה והיא הולכת להכין. בינתיים נכנסתי למקלחת, הורדתי
את החולצה בוחנת את שדיי, שוב אני חמה.
המים זורמים על גופי והידיים מלטפות. אני עוצמת עיניים
ומדמיינת אותה ואותי, את חום גופה. כולי רטובה ולא מהמים. אני
מכוונת את ידיי אל איזור המפשעה. זרמים משונים עוברים בגופי,
האצבעות שלי כבר בפנים יוצאות ונכנסות. אני מלקקת אותם ונאנחת,
אלוהים אני כל כך קרובה אליו עכשיו אפילו רק במחשבה, החזה שלי
עומד עוד מעט עוד שניה...
"אלמוג, תשאירי לי מים" איפה אני, אלוהים? אני במקלחת. קארין
בחדר לידי, מכינה קפה שחור. מה אני עושה? ולמה היד שלי בתוך
איבר מיני?, אני מזיזה במהירות את ידיי, מתאפסת על עצמי מספר
שניות, אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

יצאתי מהמקלחת, התיישבתי בחדר והדלקתי את הגוי'נט שהכנתי כבר
אתמול בלילה. קארין נכנסת לחדר, כנראה שהריח המתוק הוביל אותה
אלי.
"ממזרה, הכנת אתמול", היא מחייכת אלי כמו קרן אור שחודרת
לליבי. אני מעבירה לה את הסיגריה המגולגלת. היא יונקת ממנה
באהבה, עוצמת עיינים ומוציאה בארוטיות את העשן. היא אוהבת לעשן
אבל יותר מזה, היא אוהבת את עצמה, ואי אפשר שלא לאהוב אותה.