תמיד אהבתי אותה. וכמו שזה נראה עכשיו, אני גם תמיד אוהב אותה.
כשאני חושב על זה, זה די עצוב לאמר בקול רם שהאהבה הכי גדולה
של החיים שלי לא התממשה. איך אומר המשפט הזה? אם אהבת פעם
מישהו, באמת, זה אף פעם לא יתנקז ממך לחלוטין. אתה תמיד תרגיש
משהו אקסטרה אל הבנאדם הזה, כי אם אהבת אותו אתמול, למה שזה
ישתנה מחר?

אוקי, אז אהבתי אותה. מוגזם. הייתי אובססיבי לגביה. והראיתי את
זה. והיא שיחקה בי. ובסוף שברה לי את הלב. קורה.

אוקי, אז ניסינו להיות ידידים. ורבנו. והשלמנו. וכעסנו.
וצעקנו. וקיללנו. והסתדרנו. ולא דיברנו המון זמן. ושוב
השלמנו.

אוקי, אז שוב התאהבתי בה. והכחשתי. והדחקתי. וניסיתי לתרץ את
זה בכך שזה רק מתח מיני. וניסיתי לשבור אותו. ולא הצלחתי. ולא
נורא. התגברתי.

תמיד הייתי בצד. אף פעם לא הצלחתי לשבור את הדיסטנס בינינו.
תמיד הייתי זה שמקשיב לסיפורים שלה על מי שהיא רוצה, או מי
שעושה לה רע, וחשבתי לעצמי שאם היא רק תפתח את העיניים, היא
תבין. והיא לא פקחה אותן. והיא לא הבינה.

אוקי, אז הגעתי למסקנה שלתפוס עמדה מרכזית בחיים שלה, אני לא
אתפוס. אז החלטתי.

החלטתי שאני אהיה המלאך השומר שלה. אעקוב אחרי כל צעד שלה,
ואוודא שאף אחד לא יפגע בה, ובעיקר, שהיא לא תפגע בעצמה. ותמיד
אהיה שם בשבילה, ותמיד אתן לה עצה, כתף לבכות עליה, חיבוק חם.
תמיד אתן לה הרגשה שיש לה מישהו, אותי, גם אם היא לא תוכל לתת
לי את ההרגשה הזו.
אולי זה קצת יומרני מצידי לחשוב שאני אצליח, אבל אני באמת,
באמת רוצה.
אני אהיה לידה, תמיד, או לפחות אנסה.
אני אהיה המלאך הטוב על הכתף שלה, ואעזור לה לבחור בדרך הטובה,
ואף פעם לא ברעה.

כמו האנשים על הכתפיים מהטלויזיה.