זיוה אפטר / שערי הקץ |
שללא ספק ינעלו אחרי,
בפרחים אתעטף
ואל שרשי עץ אגחן
אמרק חללי
בפאורות החמצה
ממבואות אולמי התשוקה
אזכור עיני נהרה
של סרבן אהבה
ועל עמוד התליה
חנוקות אני ונשמתה
משורבבות לשון
איו בה מילה
בל ידעך נרי
באבק ימי
ביין לילותי
חיי חוזרים
על התפוגגות חלום
גשרו מתנדנד
בין סלע ותהום
בקצותיה זורחות
דמעות,
בשערי הקץ
אעמוד לדומיית דקה
ואחלוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|