בלילה נפלה אל הים עדת עננים שחורים.
בלילה נפלה כעדת יונים שחורות בין ברקים ורעמים
והגשם הכה בחיצי אלכסון של ברזל
והים התמר בגליו ורעם ובקצף וחול השפיל והמה ומלמל.

כל לילה אדם נופל:
לפעמים שותק.
לפעמים זועק.
לפעמים קם.
בן אדם.

לפעמים נופל,
על סביבו מסתכל
נדהם:
במיטתו, ברחוב צדדי, בבית קטן.
לפעמים יש מי שאתו,
לפעמים לבדו.

יש שגורלו בפתע לוקחו: אל מותו.
ויש שמוכן מחכה:
אבני רחובו סלולות, עגלת סוסיו השחורים רתומה להובילו...

ויש שנופל פתאום, כך, כעץ עם הרוח,
עלים צהובים נסחפים מכסים על מותו.

גם חייל שהלך, נעלם,
ילד תם.
נסחף ונדם
סתם.
חלל מותיר
על מה?
לא ידע.
כך.
הלך.
נעלם.