המציאות שיכרה אותי,
בקריצה אחת ארוכה הפכה אותי למת.
הזיכרון נרדף לתמונות, ובתמונות אני תקוע,
מסתכל עליך, מנסה לצאת החוצה, שוב מבטך הקודר,
שוב עינייך נסגרות.

כמו אסיף של סוף,
כמו חץ שבור בתוך הלב,
אני נסגר לחידושים,
אני נחבא בתוך ימים.

תקופה של לפני קראה לי,
תקופה של אחרי לא נראית לי,
מה אני עושה פה?, כל כך קר פה וכואב,
לחישה שלך חיממה אותי כמו אש.  

כמו אסיף של סוף,
כמו חץ שלם בתוך תפוח,
אני נסגר לשינויים,
אני נחבא מאנשים.

פיה אחת לחשה לי את שמך,
פיה אחת גרמה לי לכבוש את ליבך,
פיה אחת לקחה לי את מבטך,
פיה אחת נפלה רחוק ממך.

תני לי יד- והרימי אותי אלייך,
הכל שחור ושורף בלעדייך,
תני לי יד- שאוכל לזכור את העולם,
שאוכל לזכות לראות עוד אור אחד מעלייך.