"בזמנו שמעתי הרבה התלחשויות, 'מוות' פה ו'מוות' שם, לא אהבתי
את זה, שמעתי שחושבים שאני משת"פ, שמעתי שסתם לא אוהבים אותי.
כנראה שגם לחברה כזו, שעל פניה נראית שונה ויותר חופשית, קשה
לקבל מישהו כמוני, שלא נוהג להוריד את הברדס שלו יותר מידי
פעמים. אולי חבל שלא פניתי ישר למטאל, שם בוודאי היו מקבלים
אותי, הרי רבים שרים עלי. אבל אז זה כנראה היה נדוש מידי, מלאך
המוות שר דת' מטאל, לא נשמע כל כך שוס, נכון?".
כך אומר על עצמו מלאך המוות, 'מוות' בקיצור. בראיון מיוחד
שערכנו איתו לרגל הופעתו בישראל, בקרית שמונה, מעלה אדומים
וחולון, לרגל יום העצמאות ה53 של מדינת ישראל. בראיון הזה הוא
לא חושף הכל, אבל חושף הרבה, הרבה יותר ממה שציפינו.

לפי ההיסטוריה, אתה התחלת בקריירה מוזיקלית בעקבות נפילת
השלטון הדיקטטורי בעולם הבא. אז איך הוא בעצם נפל?
"למען האמת, זה לא ברור לאף אחד, כולל הלוציפר שהיה אז בשלטון.
הפאנק עלה, הרוק המתקדם נפל, והשלטון הפך לדמוקרטי, זה כל מה
שידוע".
ולא היו ניסיונות חקירה של האירוע הזה? הרי לא כל יום נופל
השלטון בעולם הבא כתוצאה ממהפכה מוזיקלית.
"הייתה את ועדת לזר, שהיא זו שקבעה שהמהפכה המוזיקלית הזו
הפילה את השלטון, אבל לא מעבר לכך. ניסו פה ושם חוקרים למצוא
הסברים, אבל ללא הצלחה, ובכלל ויתרו על הנושא הזה לפני כמה
שנים".
אז למה דווקא פאנק?
"זה היה הטרנד ששלט באותו זמן, וזו גם הייתה הזדמנות מצוינת
לשחרר הרבה זעם עצור נגד הממשל, שחסם את דרכי במשך כל כך הרבה
זמן, וזה בעצם מה שהפאנק עשה, שר נגד הממשל, שר בעד אנרכיה".
ואם היית נכנס היום למוזיקה, מה היית שר?
"אל תתפסי אותי במילה, פאנק היה הטרנד אז, אבל אם הייתי נכנס
היום למוזיקה בוודאי שלא הייתי הולך עם הזרם העכשווי, פופ זה
ממש לא בשבילי, אני בכלל לא אוהב מה שהולך בזמן האחרון, אפילו
האחיין שלי נהיה ילד אם טי וי, אני מנסה לגמול אותו, להסביר לו
שזה לא זה".
עד כדי כך?
"ואפילו יותר. לדעתי הרוקרים צריכים לעשות משהו מהר, כי שאני
מסתכל ורואה לא רק אמנים, כביכול, שרים את שירי הפופ המזויפים
שלהם, אלא גם להקות רוק! להקות מטאל! לימפ ביזקיט, למשל, ממש
לא לעניין".
אז מה אפשר לעשות?
"יש לכם ביטוי כזה, אנערף, נכון? אז אנערף".
לא חוכמה לזרוק מילים וסיסמאות לאוויר ולא לעשות כלום בקשר
לזה.
"נכון, את צודקת, אבל אין יוזמה עכשיו, ולי אין זמן להתחיל
אחת. אם מישהו יעשה משהו, בוודאי אצטרף אליו ואעזור לו".
ועד אז?
"אתלונן".
איך אתה מסתדר עם שתי העבודות שלך? שתיהן מאד תובעניות.
"כן, זה נורא. אבל אני נהנה, זה מה שחשוב. מרוב שקשה לי
לפעמים, אני קובע סתם חזרות ולא עושה בהן כלום, רק נח".
קרה לך שהייתה התנגשות בין העבודות?
"עכשיו את מחזירה אותי לזמנים עצובים. כן, ב1988 הייתי בהופעה
ומישהו מת, לא הספקתי להגיע אליו, זה היה מאד מצער. הקדשתי לו
שיר באלבום שהיה הבא".
במסע ההופעות הזה מחמם אותך אוזי אוסבורן. איך נפגשתם?
"דרך מכר משותף שמעדיף להישאר בעילום שם. הוא מכיר הרבה אנשים
בתחום הזה, וביקשתי ממנו לפני שנתיים שימצא לי מישהו שיעזור
לי, באופן טבעי הוא הביא את אוזי, שלפי הדימוי שנתנו לו, הוא
כמעט מלאך המוות, אז זה התאים לי".
והוא שווה משהו?
"אוזי? את צוחקת? הוא הגדול מכולם. שמעת פעם את בלאק סאבאת'?"
אולי, לא יודעת.
"אז תתחילי".
דת' מטאל זה לא הקטע שלי.
"הוא לא עושה דת', זה בסדר. מטאל רגיל, אפילו לא כבד במיוחד".
אז מה כל כך מיוחד בו?
"לאוזי יש קול נפלא, ויש לו מסרים כל כך נפלאים".
נשמע כמו אהבה.
"כן, פעם הוא אפילו ניסה משהו" (צוחק).
וההורים לא התנגדו?
"אימא אדמה אמרה שמצידה זה סבבה" (שוב צוחק).
איפה היית כבר במסע ההופעות הזה?
"התחלתי בליסבון, בפורטוגל, זה היה כזה גדול, הופעתי באצטדיון
הכדורגל שם, באו כל כך הרבה אנשים, הופתעתי. אחרי זה הייתי
באברדין, בסקוטלנד, היה שם בסדר, לא יותר, האנשים לא התלהבו
יותר מידי, לא היה לי מובן. ההופעה בהולנד, בהאג, הייתה ממש
חזקה, לא באו הרבה אנשים, אבל הייתה אוירה ממש מחשמלת. ולפני
שבאתי לישראל הופעתי פעמיים בטורקיה, בעיר בורסה ובעיר אנקרה,
אפשר לתאר את שתיהן כבסדר".
באמת, איך זה שבסקוטלנד, פורטוגל והולנד אתה עושה רק הופעה
אחת ובישראל פתאום שלוש?
"כי זה מה שביקשו ממני. במקומות האלה זו הפעם הראשונה שאני
מופיע, והם לא רצו סתם לקבוע הופעות. בישראל זו פעם שניה, אחרי
שהופעתי בת"א ב- 94".
הופעת בבני ברק.
"באמת? אמרו לי שבתל אביב".
זה קרוב.
"אה. טוב, בכל מקרה היה טוב. באו הרבה אנשים לבושים בשחור, זה
לא קורה בדר"כ. משום מה הם אוהבים להגיע בצבעים פסיכדלים,
כנראה שזה בגלל שאני אוהב ורוד פסיכדלי".
ועכשיו תופיע בקרית שמונה, זה קרוב לגבול, אתה לא פוחד?
"כן, בטח, משקשק. אני, מאד מפחד. הסיכוי שיקרה לי משהו הוא
אסטרונומי".
צודק, צודק. ניסיתי לתפוס אותך שם, כל הכבוד. אמרו לך שאתה לא
הולך להופיע במקומות כל כך גדולים, נכון?
"כן, אמרו לי. פחדו לקבוע לי הופעות בתל אביב וירושלים, בגלל
המצב הביטחוני".
חשבתי שהסיכוי שיקרה לך משהו הוא "אסטרונומי".
"אני בסדר, הקהל לא".
הבנתי. אבל יכולת להופיע במקומות שהם לא תל אביב, אבל לא מעלה
אדומים! חולון זה בסדר. יש הרבה ערים כמו חולון בארץ, היית
יכול להופיע בפ"ת, כפ"ס וכאלה.
"את יודעת שאין לי מושג על מה את מדברת, נכון? מה עוזרים לי
השמות שאת נותנת לי?".
תלך למנהלים שלך ותדרוש שיעבירו אותך.
"עזבי, שמעתי שאני סולד אאוט, מצפים לי, חבל לאכזב אותם, צריך
לתת שואו".
ממש מתחשב.
"אני נשמה טובה".
מה נוכל לשמוע בהופעות האלה שלך פה?
"תצטרכי לבוא ולראות".
אני אבוא. אולי תנדב משהו?
"טוב, יש לי שיר חדש, 'סוכר בתה', שאני אשיר לראשונה, ו-'101
דברים שלא ידעתם שאפשר למצוא בפנינה', שרתי את השיר הזה רק
בליסבון והאג, ועכשיו גם פה".
אולי אלך להשיג את קלטת ההופעה מליסבון?
"את מוזמנת, ככה תהיי היחידה במופע שתדע את המילים לשיר הזה
חוץ ממני".
איך בכלל הגעת לארץ?
"מטוס, מה זאת אומרת?".
לא, התכוונתי, מטעם מי? שוקי ווייס?
"לא, מה פתאום, לא מתעסק איתו אחרי מה שהוא עשה לי בפעם הקודמת
שהייתי פה".
מה הוא עשה?
"זה מה שהוא לא עשה. הכלב הזה, לא חיכה לי בשדה התעופה, יומיים
התייבשתי שם עד שקיבלתי אומץ לבקש ממישהו טרמפ לתל אביב".
אז מטעם מי אתה פה הפעם?
"אליעזר כהן".
מי??
"נו, האידיוט הזה שמביא את כל האמנים".
הבנתי. אתה רוצה למסור משהו לעם ישראל?
"כן, בטח. אני מוסר לעם ישראל הרבה בריאות ואושר, שיהיה לכם פה
סוף סוף שלום, שהתקשורת פה תקבל צורה ושהרבה מוזיקה שלי תתנגן
במערכת הסטריאו שלכם".