עוד מאז היסודי תמיד אמרו להם שהם יתחתנו.
היא הייתה הנשיקה הראשונה.
היא הראשונה שאהב באמת.
היא הייתה הכל בשבילו.
היא הייתה זו שאיתה רצה להתחתן.

וכך הלכו הם יד ביד במה שנראה כשביל המוביל אל חיים ארוכים
ביחד.
ביסודי הוא קנה לה שרשרת.
בחטיבה היא קבלה ממנו צמיד מזהב.
כשסיימו תיכון הוא העניק לה טבעת.
כשהלך לצבא הוא קיבל ממנה קווצה משערה.

לכל אורך הדרך הוא נצמד אל אותן השערות.
חיבק אותן באהבה.
בכה להן כשהיה הכאב קשה מנשוא.
הוא דיבר אל אותה קווצה בלילות והריח ממנה את ריחה שלה.
וכך עבר את כל מסלול ההכשרה המפרך תוך השענות בלעדית על אהבתו
אליה.

כשסיים סוף סוף את המסלול עלה עם הפלוגה ללבנון.
הוא במטבח ואיתו השער.
הוא שומר ואיתו הריח.
הוא ישן בחדר הבטון הקר אבל שיערה שלה מחמם אותו.
וכך עברו להם הימים, המזל חייך אל הפלוגה והקווצה נשאר צמודה
אליו.

לאחר חודש מפרך בפלוגה הוותיקה יצא סוף סוף לחופשה.
הוא הסתרק לכבודה.
הוא התגלח לקראתה.
הוא לבש את הא' ומילא את הפס.
הוא דאג שכלום לא ימנע את המפגש המיוחל.

לאחר חצי שעה בתחנה הגיע האוטובוס.
הוא הניח את התיק למטה.
הראה חוגר לנהג.
התיישב בספסל הקדמי.
ונרדם כשהוא חולם על שתי עינייה.

בתחנה הבאה עלה אדם נוסף לאוטובוס לבוש באותם המדים.
האדם שם התיק על הרצפה.
התיישב בספסל לידו.
הרים את משקפי השמש.
והחל לקרוא בעיתון.

בחלום הוא הגיע אליה הביתה לפנות ערב.
הוא מחבק אותה.
היא נושקת על שפתיו.
הוא לוחש אהבתו באוזניה.
הם עושים אהבה אל תוך הבוקר.

האדם בספסל ליד החל מעביר את הדפים בעיתון.
האדם הביט מסביב.
האדם פשפש בכיסיו.
האדם הרים את הסלולרי.
ואז הוא התעורר מחלומו המתוק.
מקולו של הפיצוץ.