כל הלילה היא נעצה בו מבטים משונים ומשגעים, מבטים כאלה יכולים
לטמטם אותך, אתה לא יודע מה היא רוצה או היא רומזת לך במבטים
האלה. אולי היא רוצה יחס, אבל אתה הרי מתייחס אליה, אולי היא
רוצה לדבר, אבל אתם הרי מדברים וסיפרת לה עצמך אז לא יכול
להיות שהיא רוצה להכיר אותך ואולי היא פשוט רוצה אותך, גם אתה
רוצה, אבל משהו עוצר את זה ואתה מרגיש שאתה לא יכול או שלא
מסוגל למרות כל הביטחון העצמי שלך.
 ואז דרככם נפרדות, ואתה יודע שיש לך רק עוד יום אחד ליהנות
מהחברה שלה כי מחר היא עוזבת. אז אתה יושב במרפסת ומתכנן מה
תעשה מחר ומה תגיד לה, ואתה מחליט להפסיק לתכנן כי אתה יודע
שכאשר אתה מתכנן לא יוצא לך כלום כמו שצריך, אבל אתה לא יכול
להפסיק, אתה חושב עליה, אתה חולם עליה בלילה, אתה רוצה שהיא
תהיה כאן אתך ולא בשביל לעשות דווקא לחברה שלך שמחכה לך בבית
ולבגוד בה, אלא כי היא מצאה חן בעיניך, אתה לא אוהב אותה, אבל
נדלקת, השתגעת, אתה רואה בראש תמונה שלך, של חברה שלך ושלה,
ואתה אומר לעצמך שזו תמונה מושלמת.
 ובבוקר אתה מחפש אותה אבל מוצא אותה רק בצוהריים, ואתה מנסה
להתקרב אליה, לגעת בה, להתבודד איתה ולדבר בארבע עיניים, אתה
חושב על כל מה שתכננת אתמול ומבין שהכל יוצא לך הפוך, אתה מבין
שלא הייתה צריך לתכנן, הייתה צריך לתת לזה לזרום. והיא עדיין
נועצת מבטים משגעים, אבל אתה כבר הבנתה מה היא רוצה, כי למבט
המשגע היא הוסיפה חיוך מדהים וצחוק נעים לאוזן, ואתה אומר
לעצמך שאתה תלך על זה אבל אז מסתבר שהיא קטנה ממך, לא בהרבה,
אבל זה היה עוצר אדם נורמלי, ואתה, אתה לא נורמלי, כבר לא,
ואתה לא עוצר, היא תפסה אותך ברשת עם המבטים שלה.
 ובערב כשהיא קמה ללכת, אתה מבין שאתה חייב לעשות משהו שיתן
לפחות סיכוי קטן לך ולה, ביחד, אתה רוצה להגיד את זה אבל אתה
נבלם כרגיל, בולע את הלשון ולא מוציא מילה. ואתה רואה אותה
יושבת בתוך הפיאט פונטו האדומה של אבא שלה ומתרחקת ממך, ואתה
כבר לא יכול לעשות כלום, אתה מבין שהפסדת, אתה רק עומד שם,
מחוץ למלון, ונועץ מבטים משגעים כאלה על הפיאט המתרחקת, ואתה
יודע מה אתה רוצה, אבל היא לא שם כדי לראות את המבטים שלך.

                                                      מוקדש
לעדי מכלוף
                                              15/07/03 מלון
קיסר- ים המלח