קחו ילד בן שבע שמאז שהוא תינוק תמיד פחד מהחושך ואף פעם בעצם
לא היה בחושך. בגיל שבע תנו לילד הזה את הסיגריה שלו ותסבירו
לו שהוא חייב לעשן אותה רק בחושך כי שם לא יראו אותו ואם יראו
אותו אז יהיה רע מאוד. אותו הילד מגיע לגיל שמונה עשרה, לפני
גיוס, עדיין בפרנויות מההורים שלו אבל הפרנויות שלו קצת נרגעו
בכל זאת ועכשיו הוא מעשן גראס רק בחושך וחוץ מזה הוא לא נמצא
אף פעם בחושך.
עכשיו תחשבו שכל פעם הילד נכנס לחושך, לא ראה כלום והדליק
סיגריה. אחרי שהוא הדליק את הסיגריה, הוא התחיל להתרגל לחושך,
ועם המשך הסיגריה הוא כבר ראה טוב. אותו ילד הסיק שהסיגריה זה
מה שנותן לו לראות יותר טוב.
עברו כמה שנים, הילד הפך לנער והתחיל לעשן גם ביום, בערך באותו
זמן הוא התחיל גם לעשן גראס. עכשיו את הסיגריות הוא מעשן ביום
והוא רואה שהראיה שלו לא משתפרת, הוא מסיק שהסיגריה כבר לא
משפיעה עליו אחרי כל כך הרבה שנים של עישון. הנער, שמעשן גראס
בחושך, עובר את אותו התהליך של ראיה- הוא מדליק את הג'וינט ואז
לאט לאט הוא רואה יותר טוב, ככה שהוא חושב שהגראס זה יותר חזק
ולכן יותר משפיע עליו.
אותו הנער מתגייס ומתחיל לעשות שמירות, כל שמירה הוא לוקח אל.
אס. די...