ח' תמיד היה חריג. עוד בבית ספר כשכל הכיתה צחקה ממנו היועצת
אמרה שהילדים לא התכוונו למפגר, אלא "חריג".
ח' העדיף את המילה חריג, חריג זה לא הרבה יותר גרוע ממוזר,
וזה כבר כמעט בסדר, כמעט רגיל.
ח' החליט שהפעם הוא לא מעביר רק שעה אחורה, אלא כמה שעות.
הסתיו מתקרב והמדינה עומדת לעבור לשעון חורף. במוצאי ראש השנה
ב-2 אחרי חצות כולם יעבירו את השעון אחורה והשעה תהיה 1 שוב,
כך אמרו בחדשות בכל אופן.
לח' היה קצת מוזר הסיפור הזה של להעביר שעה אחורה, ובכל אופן
הוא תמיד שמח להעביר לשעון חורף, כי מרוויחים שעה, סתם כך
הוא חי עוד שעה, ביום שני הוא ינשום 25 שעות ביממה.
כבר כשהשעה נשקה לחצות, ח' החליט שהוא יעביר את השעון כבר
כמו פעם, ולא יחכה ל-2, שהרי עדיף להאריך כך את קיצו של יום
ראשון.
ח' העביר את השעון אחורה וראו זה פלא שוב השעה 23:00 בפעם
השניה באותו יום ראשון.
ח' התענג על השעה הזאת הנוספת, שכמו באה משום מקום, היתה לה
איכות מיוחדת בזכות זה. השעה נמתחה והתארכה וח' הבחין שהכל
נראה יפה יותר בשעה הזאת, האור בסלון התחזק והצטלל, האויר
הזדכך, ואפילו רוח קלה החלה מנשבת, למרות החמסין הכבד.
ח' ראה בדאגה שהשעה כבר 23:52 "כמעט חצות" וברדיו מדברים
על היום החדש שכבר החל בעצם, ח' לא רצה יום חדש, עוד לא,
עוד לא הגיע הזמן.
בחמישה לשתים עשרה ח' העביר את השעון שוב שעה אחורה,
ומכיון שברדיו המשיכו לומר את השעה הלא נכונה גם סגר את
הרדיו.
השעה הזאת היתה אפילו טובה יותר, מכל מקום כך נראה היה לח'.
הוא התחיל להרגיש שהוא לא רוצה שהיום ראשון הזה יסתיים,
לא בטווח הקרוב לפחות, אז הוא העביר כבר באמצע השעה את
השעון חמש שעות אחורה, מה שבטוח, בטוח.
ח' נרדם על הספה, הספה שהיתה רק שלו, בבית שהיה רק שלו, אבל
הזמן עובר, עובר, הספרות בשעון משתנות והמחוגים רצים, לא נחים
לרגע, מסתובבים להם עם כוון השעון (הגיוני לא?).
ח' התעורר בבהלה, הציץ בשעון ונחרד לגלות שכבר כמעט 23:40
אם לא היה מתעורר כך פתאום, לא היה מספיק להחזיר את השעון
לעצור את יום ראשון.
עכשיו האור כבר התעצם, השמים התחילו להתבהר, למרות שעת
הלילה המאוחרת, פתאום הכל התבהר, ממש כמו השמים, הפתרון
המושלם, ח' עצר את השעון וחזר לישון בחיוך.