זה נכון מה שאומרים, בשלוש שניות האחרונות לפני המוות כל החיים
שלך חולפים לנגד עיניך ורק אז, כשאתה חווה כמעט שלושה עשורים
בזמן כזה קצר, זה פוגע בך. זאת הייתה טעות, אבל אז זה כבר
מאוחר מדי, הנשמה שלך (בהעדר מונח יותר מתאים שיתאר בדיוק את
המצב הזה) כבר פרחה.
אצלי זה היה הרגע, שהמכונית התרסקה לתוך התהום ועלתה בלהבות.
גם אם לא הייתי קם בשעת בוקר מוקדמת, עדיין לא הייתה לי בעיה
של תנועה על הכביש, הוא הבטיח לי.
"מהיום והלאה הכל יעבוד לטובתך" אמר.
"מה זאת אומרת לטובתי?" שאלתי בספקנות.
"עבודה טובה יותר, משכורת גבוהה, מכונית חדשה ופקקי תנועה יהיו
נחלת העבר" ענה בשחצנות.
"כמובן, מה הטעם במכונית חדשה אם אני אהיה תקוע בפקקים?" עניתי
בציניות.
"קטן אמונה!" רטן בכעס ונעלם כלעומת שבא.
עברו בערך שלושה ימים עד שראיתי אותו שוב. שלושה ימים בהם
קיבלתי הצעת עבודה חדשה והגעתי למקום העבודה ללא פקקים. הוא
הפתיע אותי במסעדה בא נהגתי לאכול את ארוחת הצהריים, "עכשיו
אתה מאמין לי?" שאל. ניכר היה עליו שהוא די מרוצה מעצמו.
"כמעט" עניתי, "הקטע של הפקקים לא בדיוק עבד".
"בטח שעבד!" השיב בתוקפנות.
"והתאונה אתמול?" שאלתי. הייתי די מרוצה מעצמי, כאילו תפסתי
אותו לא מוכן.
"הייתה בכיוון ההפוך לנסיעה שלך" ענה.
השפלתי מבט, "אז מה קורה עכשיו?" שאלתי.
"עכשיו אני מקיים את ההבטחה שלי וכל מה שעליך לעשות הוא לוותר
על אהבה" ענה.
"מה זאת אומרת לוותר על אהבה?" שאלתי, כאילו אני לא באמת רוצה
לדעת.
"להיות לבד, לגמרי לבד" ענה בנימה אדישה שלא הותירה ספק.
אומרים שהכל עניין של עיתוי בחיים. המפגש הזה הגיע לי שבוע
אחרי שהיא עזבה אותי. היינו ביחד שנה וחצי ואז יום אחד היא
החליטה שדי, שזה לא זה. היא לא ממש ידעה להסביר לי מה ולמה.
אני חושב שזאת תקופת זמן קוסמית כזאת, שנה וחצי. כאילו זו
תקופת הזמן הנדרשת לך ללמוד על אהבה, מערכות יחסים ועל איך זה
צריך להיות ואז להחליט אם אתה רוצה לנסות את זה שוב. ככה זה
היה איתי ואיתה, עם החבר הכי טוב שלי והאהבה הראשונה שלו ועם
אח שלי וגיסתי שהחליטו שהם מנסים לשבור את מעגל הקסמים הזה של
השנה וחצי.
"אז כל מה שאני צריך לעשות זה לוותר על אהבה והחיים יתחילו
לחייך אלי?" שאלתי רק כדי להיות בטוח.
"כן, זה הכל, רק תגיד שאתה מסכים והפקקים תמיד יהיו בכיוון
ההפוך" ענה.
חייכתי ועניתי בחיוב תוך כדי שאני מפזם לעצמי את "חופשי זה
לגמרי לבד", הרי היא רק עכשיו עזבה אותי והדבר האחרון שאני
צריך בחיים שלי זה אהבה.
טעיתי. נכנסתי אותו בוקר למכונית הספורט החדשה שלי וגם,
כשהסיבוב התקרב לא הורדתי את הרגל מדוושת הגז. אני רק מצטער על
זה שלא השארתי מכתב שמסביר למה, כי עכשיו שאני יודע שזו הייתה
טעות ולא הייתי רוצה שמישהו יחזור עליה.
נו טוב, בטח יעברו על הדברים שלי אחרי הלוויה וימצאו את הסיפור
הזה.