הבחור

קבעתי עם הכוסית שבאה לבר למחר בערב. דיברתי עם גל שישחרר אותי
מהמשמרת. הייתי חייב לצאת איתה. בחורה כל כך מושכת בחיים שלי
לא ראיתי. לא היה איכפת לי שיש לה חבר, חייל אחד מצנחנים משהו,
בדרך כלל אני לא כזה. אם בחורה אומרת לי שיש לה מישהו אני לוקח
צעד גדול אחורה. אבל היא זאת שהתחילה איתי, ישבה לה בבר עם
חברה ממש מכוערת (טוב אבל ככה זה הולך בדרך כלל - כוסית
מסתובבת עם מכוערת, אתה מתחיל עם הכוסית ובסוף המכוערת מתאהבת
בכך) בכל אופן דיברנו קצת כי הייתי באמצע משמרת והבר היה עמוס
אז קבענו למחר.

הבחורה

יצאתי אתמול עם הברמן ההוא שהכרתי בפאב בתל-אביב. נורית אמרה
לי שזה נורא מגעיל לצאת עם מישהו אחר כשיש לי חבר, אבל לא ממש
הקשבתי לה כי ממש נדלקתי עליו.
הוא אסף אותי עם הוולבו של אבא שלו, ונסענו לפאב חדש בת"א,
שכחתי את שמו, אבל הוא סיפר לי בדרך שהבעלים של המקום הוא חבר
ילדות שלו.
הערב עבר ממש בכייף, קיבלתי SMS מהעלק חבר שלי, רשם לי שהוא
אוהב אותי ומתגעגע אבל הוא לא יכול לדבר עכשיו אז הוא מקווה
שמחר נדבר. לא החזרתי לו תשובה לא בגלל שהתביישתי מהברמן אלא
סתם לא היה לי כוח אליו. בסביבות חצות יצאנו מהפאב והלכנו
לשתות קפה אצלו בדירה.
הוא היה נורא מקסים אז שכבנו. פעמיים. נשארתי לישון אצלו והיה
נפלא. בסופ"ש אני נפרדת סופית מרועי.


החבר

לפני שיצאנו אתמול שלחתי SMS לאישתי לעתיד. כן, אישתי. לא
מסוגל לעלות בדעתי שנפרד. אין לי חיים בלעדיה. אני אוהב, מאוהב
מטורף עליה.
אני מזמין סופ"ש בצפון, אני מכיר צימר רומנטי, נראה לי שזה
יחזק את הקשר בינינו.
אהבת חיי.
אנחנו יוצאים עוד חמש דקות לפעולה. התפללתי לה' שישמור עלינו.

מעריב 16.7.2003

"בריא ושלם"

"סיירת מטכ"ל פשטה על בית החוטפים ברמאללה ושיחררה את אליהו
גוראל"

"הדריכות של לוחמי  סיירת מטכ"ל הגיעה לשיא. הפקודה ניתנה.
ב24:06 הם פרצו למבנה הנטוש בביתוניא. בפנים, בתוך בור, הם
מצאו את החטוף אליהו גוראל. הוא היה לבד, כפות ומבוהל, אך בריא
ושלם..."