( משהו על אכזריותם של ילדים ועל צחוקו של הגורל).

      כשהייתי בת 14, היתה לנו בכיתה ילדה שקראו לה מיכל. אבל
אף אחד לא קרא לה מיכל. כולם קראו לה "אילנה דג מלוח". מעולם
לא הבנתי מדוע קראו לה "אילנה", ולמה דווקא "דג מלוח". הרי היא
מיכל. אולם כל נסיונותי לפתור את התעלומה עלו בתוהו, שזה ביטוי
סיפרותי יפה שמשמעותו היא - במקרה זה -  משיכת כתפיים וחיוך
מסתורי. היא היתה גבוה יחסית לגילה, וכן, גם מפותחת. ולרוע
מזלה - גם יפה. וכמו להוסיף שמן על המדורה - ספורטאית מצטיינת.
כך שעל כל מדליה שהביאה לביה"ס חלקנו לה תודה והערכה בצורה של
קבלת פנים שרק אטימות לב ואכזריות נעורים יכולות להגות: היינו
עומדות סביבה ושרות לה: אילנה אילנה דג מלוח. אילנה אילנה דג
מלוח. היא, אדומה מעלבון ובושה,הייתה מסתובבת ונמלטת על נפשה,
ואנו רצות אחריה בחדווה וצורחות: אילנה אילנה דג מלוח. אבל לא
היה לנו סיכוי. הרי היא היתה ספורטאית מצטיינת, וככזו הותירה
אותנו הרחק מאחוריה, מתנשפות ומשתעלות ומקרקרות: אילנה...מלוח,
עד למדליה הבאה.
     השנים חלפו. אילנה-מיכל הפכה מברבור יפה לברבור עוד יותר
יפה.אני, לחרדתי, התבגרתי גם, כשכל יום מותיר רישום אכזרי נוסף
בגופי. פעם שיער מיותר במקומות שכף רגל אדם לא דרכה בהם, ופעם
ריח גוף נשי אופייני, ולעיתים אף התאהבויות עתירות הורמונים,
תשוקות חבויות ומפחי נפש.
       בניגוד טוטאלי לעמדתה נחרצת של משפחתי התגייסתי
לצה"ל.טירונות, קורס חובשים. הבסיס בו שירתתי התברר כבסיס
הדרכה וכמאורת שפנים. עד היום לא ברור לי מה קדם למה - היותו
בית גידול לאלפי טירונים, או מעין סמבטיון  בו כל נערה העוברת
בשעריו חזקה עליה שבתוליה יאבדו לה לעד. ואם לא יאבדו אז
יכריזו עליה קבל עם כי היא פריג'ידית, שזה גרוע באותה מידה.
היה זה בסיס בו נשפכו זרעים יותר משנשפכו בו קנים של מא"ג. היה
זה הבסיס שלי. אבל אני, בהיותי דתיה אלק, שמרתי את ברכיי
צמודות זו לזו בחוזקה. בדרך-כלל.
     רציתי להיות קצינה להשפיע ולתרום. אז ביקשתי ראיון.
נכנסתי למפקד הבסיס. ולידו, כקצינת השלישות, יושבת מי אם לא
מיכל, אילנה דג מלוח בשבילכם. יפה יותר, סמכותית יותר, עויינת
יותר. היא התעלמה ממני, אז גם אני התעלמתי ממנה. הראיון היה
ראיון צבאי סטנדרטי. למה את רוצה להיות קצינה?  - כדי להשפיע
ולתרום. -טוב, צר לי. את חיונית מדי בלה-בלה-בלה. יצאתי
החוצה.
      קצינה, כמו שהבנתם, לא הייתי. אבל אילנה דג מלוח לא
יצאה לי מהראש. למה אילנה? ולמה דג מלוח?
      השבועות נקפו. מי שעיין בדפיוצר שלי יודע שהתאהבתי
בתמר, ובמסגרת המין הייתי חייבת, במחילה, גם לרדת לה.
וכשהיעזתי סוף סוף ונישקתי אותה "שם", זה הכה בי כמו סטירה
מצלצלת שמקבלים מאמא בסוף יוני כשהיא רואה את הציון שקיבלת
בהתנהגות. הכוונה היא לריח. הריח "שם" היה ריח של דג מלוח!
מעולם לא אכלתי דג מלוח. אני בכלל לא אוהבת דגים (כשהם על
הצלחת שלי) אבל משום מה, איכשהו, ידעתי שאם לדג מלוח יש ריח -
זה הריח שלו.סיימתי מהר איתה, ליקקתי מה שליקקתי וניגבתי מה
שניגבתי, ובקוצר רוח המתנתי לחופשה הבאה, כשהריח של הדג המלוח
לא יוצא לי מהראש ( ומהאצבעות...). כשהגעתי לבית ביום ה',
השלכתי את התיק והנשק ואצתי להביא את ספר המחזור של סוף החטיבה
, היה כתוב שמיכל יוצאת עם אילן... התמונה די ברורה עכשיו, לא?
אילן ומיכל זוג. אילן שוכב עם מיכל. אילן מריח. אילן רץ לספר
לחבר'ה. החבר'ה הופכים לזונות. עכשיו הכל ברור. עכשיו הכל
מובן. מה שעדיין לא ברור לי, למה לכל הרוחות היו שרים לי בכיתה
שירים של קורין אלאל...