ערפל מעורפל / במחשבה שניה |
לאמר את
שלא אוכל לקחת חזרה
יאט
הזמן
את
מהלכו...
ובזכרוני שוב תרקדי
קלה כענן
רטובה כגשם
על רצפת בדולח מבהיקה,
בחלל הכולל רק אותך.
שוב תנשקי לפצעיי
ובעינייך חמלת המלאך
הבוכה על כל הכאב בעולם
ויתקן אם יכול הוא.
ופי,
שעמד לירוק זרמי ארס
לעוור עינייך,
לצלק פנייך
ולהכאיב לליבך,
נסגר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|