"ומעיל קטן
תעשה לו אמו..."
(שמואל א' ב')
"ותאמר האשה אל שאול אלוהים ראיתי עולים מן הארץ ויאמר לה מה
תארו
ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל
וידע שאול כי שמואל הוא"
(שמואל א' כח')
מעיל בד של פשיטות
הוא לובש
מעיל העשוי
משכבות כה רבות
כפתוריו הם של אושר
מכפלותיו הן יגון
התפרים הם
חוטים של דמעות
ככותנתו של יוסף
ספוג הבגד בדם
דם יזע ובכי
דמה של אמו
שהרי הבגד
מקרין
את נפשו של אדם,
מקרין
את עוצמת לבבו
הבגד, חותם
ידבק באדם
לא יסור
ישאר
אף בשעת מיתתו
קריעתו של הבגד
תהא קריעתה
של מלכות
קריעתה
של עצם נפשו
והמעיל עוד יזוע
חסר מנוחה
כשיעלה
הנביא אז באוב
לבשר למלך
"לא ככל הגוים"
שנסתיימה
ששקעה
מלכותו
ושוב העולם
סובב כגלגל
ושוב העם עוד ניצב
בגילגל
ושוב שמואל
מצפה
שיפתח הננעל |
