" ויאמר ה' אל משה אמור אל בני ישראל אתם עם קשה עורף...ועתה
הורד עדיך מעליך...
ויתנצלו בני ישראל את עדים מחורב"
ומשה יקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה
הרחק מן המחנה...והיה כצאת משה אל האהל יקומו כל העם...והביטו
אחרי משה.."
(שמות לג' ה-י)
שקט כעת במשריתא
העגל, לדק כבר נטחן
העם, מקברים מתיהם,
בני לוי,
חרבם עוד על ירכם
ברקע משה ידבר
וקולו קול דממה
"הורידו מעליכם כתרים
כתרי נעשה ונשמע"
והעם
מתנצלים
את עדים מחורב
החטא והצער
נמהלים בקרבם
"ובהעלות הענן
מעל מחנה ישראל"
יודעים הם, ה'
כבר אינו שוכן בקרבם
ומשה, האוהל
מחוץ למשריתא, יקח
כלות עיני ישראל
עוקב
אחריו מבטם...
ושברים של לוחות
עוד מוטלים
בצלעו של ההר
לנגדם
משריתא = מחנה (ארמית)
|
