"אנו ההולכים אל המוות מצדיעים לך!"
אמרתי לגסטאפו בחיוך
בעוד שיירה של אנשים
שרוחם ומשקלם זהים כבר
צעדה לה לכיכר הגירושים.
לאחר מכן שתינו עוד כוס
והגסטאפו סיפר לי שהוא מפחד
שאשתו בוגדת בו, והוא לא יכול בלעדיה
הוא גם גאה מאוד בבן שלו
אבל לא סובל את החבר של הבת.
לקראת הכוס החמישית הוא סיפר לי
שהוא שונא את העבודה שלו
כי עושים אותו דבר כל היום
והבונוסים של הפוליטיקאים שמנים יותר
ובכלל, זה לא מעניין ולא מאתגר.

אני והגסטאפו עומדים לנו ליד קיר
מציירים את סמל הרייך בשתן
שרים שירי סאטירה על הפיהרר
מתבדחים על השוטרת הכוסית החדשה
ששלחו לדכאו, בטח תשמח קצת את הבעלים האלמנים.
פתאום הגסטאפו מקיא, ומתחיל לבכות
הוא פוחד מהמוות ומליצנים
הבטחתי לו שאני לא ליצן ולא רופא
אחרי זה שיחקנו קלפים, והוא ניצח
אני חייב לו עשרים מארקים
מחר אחרי המשלוח
בירה על חשבוני.