קצרי רוח, חגיגיים למראה ישבנו על סולם מושבים מחכים לצלילים.
ארבעה ראשונים פתחו בויוואלדי וכמו במטה קשת, ישר אלי,
חדר איש קצר, הדור פרפר, ברפרוף מיתר.
עוד טרם התאוששתי עבר לויוטן וכבר, כמו גדלו מימדיו,
תינה אהבה עם פנטסיה אפסיונטה בצליליו.
אחריו ניגנה וניגנה מריונטה קטנטנה, הילה לראשה,
ואני רציתי לגעת בקפיץ בגבה ולהגניב לה לטיפה.
היו שם גם גברות הדורות וגברבר שטרם בגר
וסולמות מג'ור ומינור יצאו במחולות
מפרלוד ועד ציגאן.
אבל היה שם אחד, גבה קומה רזה ומיוחד
שפרט על נימיי במי-מג'ור תכול מבט
וחיוך של דן, ביישן קצת, ולבי רחב אליו
בקידה עלה על גדותיו.

YP
5/7/03
מוקדש בגאווה לאחייני, בתום קונצרט סוף שנה, כיתת כינור -
נאווה מילוא.