ליסה רז / תהום |
היא מונחת פרושה שרועה לרגלייך
זרועותיה תמנונים לוכדים קרסולייך
מפתה מכשפת בפה פעור שיניים
ובעומק רצפתה כחולות העיניים
לבושה טחב משי ואזוב איזמרגד
ובקולה הסדוק שמעשן נצרד
היא לוחשת רוחשת מפתה ומבקשת:
בואי, בואי, שמטי כף רגלך
כסות לבשי -עשן מתאבך
ראשך הניחי על כר צפעונים שראשם מחודד
ורקדי בזרועות שדים ירוקים מתולתלי זנב
ואת, נשענת מטה את ראשך
כל גופך משווע לשמוט כף רגלך
מצמיחה כנפי עטלף אגדי
ולאן את הולכת האם תדעי?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|