סוף סוף אחרי שעות של חיפוש חנייה באמצע תל אביב, מצאתי את
עצמי יושבת באולם הגדול הזה. בדיוק באמצע יופי אני אומרת
לעצמי עכשיו אני אראה אותה טוב...
כל הגדוד שלנו בא לראות אותה. סבתא אחת, עוד סבתא אחת, שלוש
דודות , אמא, אבא, עוד בת דודה שלנו ואני , כמובן.
כולם מתרגשים יותר ממנה, נראה לי.
האורות כבים, מוזיקה מתחילה להתנגן.
הן עולות לבמה, לבושות בבגדי גוף זוהרים וחצאיות קצרצרות, שיר
של בריטני ספירס, היא בשורה ראשונה, כמובן.
אמממ..היא-הכוונה היא לשחר אחותי הגדולה, היפה, המוצלחת,
הכשרונית, הרקדנית, בקיצור-המושלמת
היא רוקדת, האורות מרצדים, היא ניראת מדהים, השיער החום עם
הגוונים הבלונדיניים הבהירים שהיא עשתה רק לפני שבוע נראה כ"כ
יפה וזוהר ורך וטיבעי וידעתי שזה טבעי... הגוף המושלם שלה
זזה לו בחופשיות וגמישות, ידעתי שלפחות חצי מהאולם הענק הזה
מתרכז בבת שלו, והחצי השני שקוע בשחר.
אי אפשר היה לפספס, היא גנבה את ההצגה. ריקוד אחרי ריקוד.
סולו פה, עוד סולו שם... סלסה זוגות, ג'ז, מודרני, פאנקי, הכל
הכל היא רוקדת, הכל היא עושה הכל היא עושה מושלם זה העיקר.
ההורים שלי, כל כך גאים בה. לא מורידים את העיניים, מצלמים
אותה, מוחאים לה כפיים. שוב ושוב.
אני גם גאה בה, גאה כל כך! מוחאת כפיים עד שכואבות לי הידיים,
צורחת לה, מעודדת אותה, גאה בה כל כך.
ההופעה נגמרת "לכי תחפשי את שחר" אבא אומר לי
ואני הולכת לחפש אותה, נכנסת לחדר הלבשה, ניגשת ישר לקבוצה
הגדולה, יותר נכון למעגל הגדול כמו תמיד היא שם
"אויששש גלו'ש שלי...את פה? נו איך הייתי? לא משו הא? יכולתי
לתת הופעה יותר טובה מזאת" היא אומרת לי ומחבקת אותי תוך כדי
אפילו לו מחכה לתשובה שלי
"מה פתאום יא סתומה אחת! את היית מדהימה!!! דיי לדבר שטויות,
כולם יודעים שעוד שנה היא כבר נותנת לך ללמד ולא רק להיות
בלהקה!" אחת הבנות זורקת לה וכל השאר מסכימות פה אחד
"דיי נו..אל תהיו כ"כ בטוחות...יו נואו, זה לא תמיד ככה" היא
מנסה להיתווכח אבל עד מהרבה מתייאשת ...
"טוב שיהיה, אני זזה בנות , הייתה הופעה פצצה-אני אראה אותכן
מחר, בואי גל" תודה ממש שנזכרת בי . אנחנו הולכות מחובקות.
הרבה אומרים שאנחנו דומות, כן..אפשר לראות את הדימיון, כמובן
שהיא הרבה יותר יפה ממני היא הרבה יותר ממני בהכל...
"היה מהמם", "היה מדהים", " היה פצצה", "רקדת נפלא", רק מחמאות
היא קיבלה שהיא התקרבה אל כל הגדוד (נו המשפחה!) שחכתה לה
בחוץ
ואני, מזדחלת לי אחריה בשקט, בשקט, ומתחילה ללכת לכיוון
האוטו.
איך היא ניראת כ"כ טוב אחרי שהיא נתנה הופעה ערב שלם?! אני
חושבת לעצמי, טוב מה זה משנה, היא תמיד תהיה יפה.
ככה החבר שלה היה אומר לה, שהיא תמיד תהיה יפה תמיד
והוא צדק, היא באמת תמיד יפה, גם כשהיא חולה, גם אחרי שהיא
לומדת 6 שעות רצוף לבגרות, גם אחרי הופעה, גם כשהיא קמה
בבוקר... תמיד.

אני אוהבת אותה. מאוד.

הגענו הבייתה. שחר ישר התקלחה, התלבשה , לקחה ת'מפתחות של
האוטו שאמא ואבא קנו לה ליומולדת 17 ולקבלת הרישיון ויצאה.
היא ניראתה כל כך יפה עם ג'ינס נמוך כהה, גופייה לבנה ושרשרת
עדינה שנראה לי שזה החבר הקודם-קודם שלה קנה לה..למה היא שמה
אותה?! היא אמרה שאסור..טוב נו, לה מותר הכל
"ביי אני יוצאת!" היא צועקת וטורקת את הדלת אחרייה, לא לפני
שהיא נותנת לי נשיקה וחיבוק ענקי ומשאירה את הריח של הבושם שלה
תקוע לי באף לשנה!

אני מתחברת לאיי סי , עוד ערב מסכן בבית. בטח היא נהנת לה
עכשיו באיזה מסיבה או בטיילת בהרצליה...
היא לא צריה לצאת עם מונית שרות מסכנה לטיילת בת"א, ששורצת
ערסים.
היא לא מתפשרת על כלום שחר.
לא על בנים, היא תמיד יצאה עם הכי שוווים, הכי מושכים, הכי
מתוקים, הכי הכי והכי
לא על בגדים, היא תמיד קנתה את הבגדים הכי יפים
לא על אוטו אפילו, היא התעקשה עם ההורים שיקנו לה את האוטו
שהיא רצתה, ובסוף-קנו לה.

זה היה ברור שזה יגיע...השיחה
"מה שוב את בבית? שוב באיי סי קיו הזה? " הנה זה מתחיל אני
מכבה את המסך, ומסתובבת עם הכיסא אל ההורים שלי שעומדים לי
באמצע החדר ויושבים לי על הווריד בצוואר.
"כן אני שוב באיי סי קיו, כי אף אחד לא יוצאף חוצמיזה שאתם לא
רציתם שאני אצא ב12 וחצי, אז אני פה, מה יש לי משהו יותר טוב
לעשות?!" אני תוקפת
"מה עם עבודה? מצאת כבר?" עוברים נושא בצורה חדה, הא?
"לא לא מצאתי, לא מעסיקים מתחת לגיל 18, וגם ככה אין לי כוח
כבר"
"נו באמת כלום את לא עושה עם עצמך גל! כלום!, ישנה עד 3
בצהריים, אוכלת, טלויזיה, חברות, יושבת עם חברים בלילה, וחוזרת
הבייתה למחשב הזה! את לא מוצאת לך משהו יותר טוב לעשות עם הזמן
שלך, אולי איזה חוג? אולי ספורט? משהו?" באמת תודה! מה אני בת
3 - חוג?!
"נו באמת, תודה רבה...אבל אני מסתדרת עם החיים שלי טוב מאוד
ככה" אויישששש טעות! הנה זה בא
"למה את לא יכולה להיות קצת כמו אחותך?" אאוצ' זה כאאאאאב,
להיות כמוה, זה היה חייב להגיע מתישהו, זה היה ברור שזה יבוא!
איך ציפיתי לזה..אבל עדיין זה כואב!
"להיות כמוה..לא אני מצטערת מאוד, יש לכם בת מושלמת אחת, ואין
מקם לעוד מושלמת." אני אומרת להם "עכשיו אם אתם יכולים בבקשה
לצאת לי מהחדר אני רוצה ללכת לישון" הדמעות מציפות את עייניי
באמת למה אני לא כמוה..
"את יודעת שאנחנו אוהבים אותך גלוש' באותה מידה בדיוק שאנחנו
אוהבים את שחר, פשוט..תנסי אולי למצוא..."    
" דדדדדדדייייייייייי דיייייייייייי תצאוווווווו!!!!!!!!!!!!!"
אני קוטעת אותם ופורצת בבכי.

באמת למה אני לא כמוה?
למה אני לא יפה כל כך, למה אני לא מוכשרת כל כך, למה...
זה לא משנה, אני פשוט לא
מעניין מה הם היו אומרים אם הייתי מספרת להם שאני כותבת, אולי
הם היו שמחים? לאאא, בטח הם היו אומרים שזה שטויות. כמו עם
התאטרון
התגובה שלהם הייתה " מה לך ולתאטרון!?! אולי תנסי משהו אחר?"
ורק שחר אמרה לי " וואללה? תאטרון- גלוש' שלי, את תצליחי בכל
מה שתעשי! אני בטוחה" ונתנה לי חיבוק ענקי.
היא אוהבת אותה, שחר. ואני אוהבת אותה, מאוד.
ברור שאני לפעמים מקנאה, ושלפעמים הייתי מוכנה לתת הכל הכל הכל
בשביל להתחלף איתה אפילו ליום אחד, להרגיש איך זה להיות
מושלמת, או לפחות כמעט מושלמת.
אבל אני זה לא היא

ואני לא כמוה, מה לעשות.

ח-ב-ל

חבל.