אורי דרק / געגוע |
עד כי מאס בי גורלי,
ועמס אותנו שניים שניים
עת את נותרת במטתי.
בי אנשים כבדי עינים,
חצי ירח בחלון,
אולי, פשוט, אפרוש כנפיים ?
אולי, פשוט, אשכב לישון ?
ולא אצלח, בשן ועין
בועטים בי נדודים,
בחלומות על דם ויין
על חסדים עוורי נשים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|