אני חושב שאני מכוער. זהו, התדרדרתי לתחתית, ניסיתי לישר את
האף מול המראה והשלב הבא הוא כבר לתפוס את הקפלים בבטן ולהכריז
על דיאטה חדשנית שתחזיק במקרה הטוב יום וחצי. אני חושב שאני
מכוער. לכן מעתה ואילך אשפיל מבט בכל פעם שמבטה של בחורה יפה
יתקל בי בטעות ולא אאמין לרגע שהמבט הזה שלה לא היה יותר
מטעות. אני אשתה בפאבים ואחשוב שאני גיבור בסרט, כך שתמיד
אקווה שתגיע הבחורה בשמלה האדומה ההדוקה, תעלים את כל רגשי
הנחיתות שלי ותתן לי ללטף את שדיה כאילו הייתי חזיית משי תוצרת
צרפת. אני חושב שאני מכוער. לא אפנה עוד אל בחורות בחיוך כי לא
אמצא עוד טעם לחייך לבחורה, שהרי היא אינה יכולה לראות בי יותר
מבחור מכוער שעוד מוסיף על חטאו אינו מחייך. תורת הגזעים בקרוב
תתעורר בי, החלוקה של המין האנושי כולו לפי יופיו. אני אתחיל
לתאר בחורות לפי הליגה בה הן נמצאות, כשאני נשאר קבוע בליגה ג'
ביחד עם שמונים אחוזים מהעולם הזה. אחלום על ליברפול בלילות
ואשחק מול הפועל מגדל העמק בבוקר, לא יהיו לי עוד תקוות
לאליפות, בטח שלא אירופה. הו, שוודיה. אני חושב שאני מכוער.
פתאום כל פצע קטן הופך לפגם גדול ודוחה, עוד חלק בגוף שעלי
להסתיר, ואני כבר מתלבט איזו חולצה תסתיר אותו וגם תשמור עלי
רזה יחסית לאדם שמן. אני אבין אט אט שכדאי שאשיג לי מכוערת כי
בחורות יפות הן מחוץ לתחום המעוות שלי, ושאם רק אנסה לדבר עם
הבלונדינית ההיא שעצרה לקנות סיגריות בקיוסק, יבוא החבר שלה
מקבוצת הפוטבול ויבעט לי בתחת. רגע, אני לא באמריקה. אני חושב
שאני מכוער. זהו, התדרדרתי לתחתית, ניסיתי לכתוב על זה בתקווה
שארגיש טוב יותר, אך האף שלי עדיין עקום, הבטן עדיין שמנה,
הפצעים הם אותם הפצעים והבחורות היפות עדיין רחוקות ממני כמו
כוכבים בשמיים. אני חושב שאני מכוער. אני חושב משמע אני מכוער.