ארבל הכרמלי / באופק |
ומביט אל האופק הכתום,
שם שוקעת החמה
וזורחת המחשבה
עלייך...
אני נוסע אל בהירויות מחשבותיי
ורואה את פניך על הים;
חושב על אהבה
שבנועם אלי קרבה.
אני שולח יד אל דמותך,
חש במגעך,
בהבל פיך ונשמת אפך
ומתלהט מאש תשוקתך.
אני יושב אתך אל מול חיי
ומביט אל אופק כמיהותיי,
שם שוקע העבר
וזורח עתיד אתך.
16/07/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|