המילים הן זריחה הבאה מן הלב,
המילים הן שקיעה המלווה בכאב וברגש,
המילים הן מעבר לצד החושך,
המילים הן נגיעה בשריטות זועקות.
המילים הן צעדים בשלכת,
המילים הן אש מאכלת על מזבח תמיד,
המילים הן מיבני עץ אפורים,
המילים הן מיסדר של דמויות לא דמויות.
המילים הן דגל ברוח,
המילים הן עם חי.
המילים הן אור ראשון של אביב
המילים הן עם תקווה.
המילים הן מגן של אור מפציע,
המילים הן פסים מתמשכים.
והרכבת נוסעת, ממריאה עם מילים בצלם אל השמיים,
אל מעבר לכוח ולרשע, עם מספר שמחייג טלפון של צוררים לגיהנום.
והרכבת נוסעת, לא עוצרת, לא מורידה,
רק מעלה אש חיה של מילים שאמרו רכים.
וכולן מילים ששוכחים וזוכרים.
וכולן מילים שבקשר הרוח מבינים יותר מאשר בקשר הדם.
וכולן מילים שמחבקים ואוהבים.
וכולן מילים שדרכנו נושמים נשימה ועוד נשימה
לא אחרונה, לא ניתן שתהא אחרונה.
וכולם כאן לא שם, כאן על הדף הזה,
וכולם גועשים, מחפשים מקום מנוחה,
הם חדים, הם צולפים, זזים ונמתחים, מתקרבים ומתחברים,
מתרחקים ומאריכים.
והם מילים שלא ינטשו, שבליבנו ישארו,
שבליבנו יכתבו ויחקקו לעולמי עולמים,
עד ליום שבו נשימתנו תהא אחרונה.
6 מיליון מילים, כל מילה בוערת וצועקת.
6 מיליון מילים שדמם הוא אפר המפוזר על פני המים.
6 מיליון אחים אהובים שבליבנו מדממים,
שבנו דוממים.