מאיה סיון / שכחה |
מצוללים, מסולעים, ריקים
באין עוד כוח לשאת את
אין הפנים
שהיו כל-כך כאן
ובחרדת אין קץ
לשקוע לתוך קולות נאלמים
שצלילם היה ערש שלוותי מאז
הן גם אוזניהם נחרשו מכבר
לקולי הקורא בשמם
ועיניי עשבים לא ידעו
את דמותי האחרת
הזמן שעובר בינינו
לא עושה עמנו חסד
והיינו כזרים
כבר לא נפגש
היי ברוכה
שכחה גואלת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|