"תפתחי, מותק" אני שולח לה מעבר לשולחן תוך כדי סידור הכדורים.
כדור צהוב בוהק מולה, אני נועץ עיני במשולש היפה המסודר מולי
בעת שמיעת מכת הפתיחה. פיזור יפה, אף כדור לא בפנים.
"אף פעם לא הייתי טובה בקטע הזה", היא מסננת תוך פינוי המקום
לפני הכדור הלבן.
"אבל תמיד משתפרת". אני מפזר. אדום חלק בפנים.

מה שתמיד אהבתי ביחסים עם נטע, זה שכל פעם ששאלו אותנו איך
הכרנו יכולתי להכריז בגאווה על כך שהיא התחילה איתי. כבוד
גדול. הייתם מבינים אם הייתם רואים אותה.
התחלנו בפאב שמנסה להיות אירי ברחובות. נועה, חברתה הטובה של
נטע ניגשה אליי וללא יותר מדי הסברים ("זאת חברה שלי, קוראים
לה נטע. רוצה מספר?"), הבהירה לי את כוונותיה של שותפתה
לשולחן. חייכתי במבוכה וגמגמתי החוצה כן.

אני מסתכל על השולחן. חלקים שלי. צהוב כבר צמוד לכיס האמצעי.
נשמור אותו לסוף. הבורדו בזוית נחמדה לכיס ימני תחתון. אני מכה
חלש...

ואז יצאנו פעם ראשונה, לבית קפה קטן באזור. אפשר להגיד
שהסתדרנו טוב מההתחלה, כי שתיקות מביכות לא היו שם. בעצם כן,
פעם אחת, אבל מיד אחריה שנינו התפקענו מצחוק. שתינו קצת,
דיברנו, שיחה זורמת. "אז אתה מתכוון לנשק אותי או שאני אחכה
כאן עוד הרבה זמן?" אמרה כשנעצרנו ליד שער הכניסה לביתה.

הבורדו והאדום שלי בפנים. תור נטע. אני מדליק סיגריה ובוהה
בגופה הצר נשען על השולחן. היא מסתכלת עליי ומחייכת. "תרגע,
חרמן", היא מכריזה בדיוק ברגע פגיעת המקל בכדור הלבן. מכה חזקה
ותוך שנייה כדור כחול מפוספס נכנס לכיס האמצעי, אך לא לפני
שהוא מרחיק את הכדור הצהוב שלי. "זונה", אני ממלמל תוך כדי
גיחוך. נטע מחייכת.

התנשקנו אז, כדרך אגב. אחת מהנשיקות היפות בחיי. לאחר הנשיקה
נטע יצאה מהאוטו בלי להגיד מילה, והלכה הביתה.
המשכנו לצאת.
אחרי חודשיים כבר אפשר היה להגיד שאנחנו זוג. לא עבר יום בלי
שיחת טלפון, לא עברו יומיים בלי שניפגש. לא עברו יומיים בלי
שנזדייו...

שני חלקים ומפוספס בפנים. מכה שלי, אך קודם לכן אני בוחן את
השולחן. כל הכדורים שלי בצד הלא נכון (או שמא הלבן בצד הלא
נכון). אני מנסה מכה חזקה על הירוק, לפינה שמאלית תחתונה -
בפנים, אך לכיס הימני חדר לו הכדור הלבן. "ניחא", אני פולט
לעבר החלל הריק תוך כדי שפשוף המקל בגיר. "תצטרפי אליי לבירה?"
אני שואל. "בשמחה", היא משיבה עם החיוך אליו אני כה מתגעגע.
ברקע עברו מהחדש של אודיוסלייב לאוסף של הנדריקס. נטע מציבה את
הלבן במקומו, ואני ניגש לבאר.
בזמן שאני ממתין לבירות אני מבצע סריקה קצרה לעברה. אין ספק
שאם היא אומרת מילה, אני חוזר אליה כמו כלב.

כי אין ספק שמהחודש השני, אני אהבתי את נטע הרבה יותר משנטע
אהבה אותי בחזרה.

שני בקבוקי טובורג ביד אחת, ביגלה בשניה, אני חוזר לגלות שנטע
הכניסה שלושה כדורים מפוספסים. אין דבר מגרה יותר מבחורה משחקת
סנוקר. ועוד משחקת טוב...

נטע נפרדה ממני חודשיים אחר כך, אחרי ארבעה חודשים של גן עדן.
אמרה שהיא מתה עליי, אבל שזה פשוט לא זה. אנחנו עדיין בקשר-
בעיקר בזכותי, ובעיקר סנוקר. שיחקנו לא מזמן גם עם החבר החדש
שלה. הם כבר הספיקו להיפרד. אולי עכשיו יש סיכוי לסיבוב נוסף-


כדור שחור על השולחן. שנינו כבר סיימנו עם השאר בינתיים. מכה
שלי, לא פשוטה. השחור צמוד לדופן. אבל אני טוב בכאלה. אולי יש
עוד סיכוי.
אני שולח את הלבן בכיוון הנכון.
אם הוא נכנס- אולי עוד יש מצב לזיון הלילה.