אין מילים שלא שרתי לך
במזמור קולי הזייפן
ועכשיו כשאני כאן מוטלת בזויה
התשיר לי שירים
מתעקלים בצלילים מתביישים?

כי היות ורק קירות מתפוררים
אני מציגה בחלון ראווה זה
תואיל להכנס
או שמא תעטה על זכרי
מעטפת שתיקה
או שתבחר בזו הקלה מכולן
מעטפת שיכחה?

תכבה את אורי
אור פנס רחוב וחיוור
באותה סימטה
שבה לא מבקרים עוד אנשים
רק נטולי הזהות
מזדחלים בצעדים חרישיים
לנגוס מעט בתפוח החיים הרקוב
התפקיר אותי לחושך?

או שמא מעדיף אתה
לנער מעלייך את משקל כאבי
ולצעוד הלאה
בלי להותיר לי את המפה
לעיקול הבא?