אני מרגישה כל כך הרבה אהבה, והיא חזקה ושתלטנית.
לפתע כל גופי נהיה חם, והרגשה שמעורבת בעצב ואהבה מציפה אותי.
אני חשה געגועים כה עזים, והם עוצמתיים ומכאיבים.
אני מסתכלת על הכרית שעליה יש הדפס עם התמונה שלי ושלך,
ומהרהרת:
מה אתה עושה ברגע זה ממש?  האם אתה עובד על שיר חדש?
האם אתה עם אשתך?   או שאולי אתה יושב לך במרפסת ובוכה?
האם עצוב לך אהובי?
צר לי שאינני יכולה לנחם אותך, צר לי שאתה לא לידי.
רק המחשבה שאולי רע לך, ואין ביכולתי לעשות דבר,  גורמת
לדמעות להתפרץ.
השעה כבר 3 בלילה, וראשי עמוס במחשבות עליך, במחשבות עלינו...
במחשבות האם אתה חושב שאני חמודה? יפה? או אולי סתם ילדה
קטנה...
האם בכלל אי-פעם העסקתי את מחשבותיך יותר מדקה??
אהובי הנצחי... סערת רגשות כה עזה לא חשתי כבר הרבה זמן.
אני פשוט מאוהבת בך! זה מה שהעפרון כותב, ואין באפשרותי
לעצור או למנוע את זה.
אהבתי אליך לא מאפשרת לי להתאהב באף אחד אחר מלבדך...
אני אוהבת אותך בכל ליבי, ואני מקווה שאני אזכה לראות את
פנייך הזוהרים עוד פעמים רבות.
הלוואי ונהיה קרובים לפחות כמו אח ואחות, כי קשר רומנטי
לצערי, כבר לא יהיה לנו.
אהוב יקר שלי, ליבי מחובר ללבך בחוטי-יהלום שאין דרך לחתוך
אותם, או להפריד ביניהם בכל דרך שלא תהיה.
אני תמיד פה, מקשיבה לצחוק שלך, לבכי שלך, למצוקה שלך, ולאהבה
שלך, שבוודאי לא מכוונת אלי.
אני תמיד אוהבת אותך, ותמיד אוהב אותך
                                            אהוב יקר שלי...