היא נכנסה אל הפאב, לבדה.
היינו שלושה, ברמן שצחק שהיו מבקשים ממנו
זקן שעדיין מחכה לאהובתו
ואנוכי, צעיר שהרים ידיים מול כול השלטים
ידעתי שהדבר היחידי שנוכל לשוחח עליו זו המלחמה
אחרי הכול מה יש לבחור כמוני למכור לאישה
צעירה ומבוגרת ממני בו זמנית, כחולת עיניים, שמלה כחולה,
ואפילו נעליים כחולות נעלה
היא סיפרה שהאהוב שלה נמצא בחזית הדרומית
אני סיפרתי שלא מזמן חזרתי מחזית בית המשוגעים, ושם מתנהלת
עכשיו מלחמה אכזרית
לא יכלתי להחזיק מעמד וכמעט נחנקתי שפתחתי את פי, מדיף ריח חזק
של ויסקי זול
היא לא צחקה ממני, אבל היתה לה תגובת אוהדת
כמו אומרת לי "תמשיך ככה חייל, ויום אחד עוד יקראו כיכר על
שמך"
המשכנו לדבר שברקע נשמעו שירים פטריוטים
אם הפטריוטים מניפים את דגל המהפכה והשלום
הברמן מזג בלי חשבון ודפק צחוק על חשבון הבית
שנינו שתינו, למרות שלא יכלתי להבחין אם היא עומדת בקצב או
נותנת לי פור להמשך
הבטתי לתוך העיניים שלה, אישונים גדולים
ואולי אלה היו שדייה
ואמרתי לה "בואי נברח", מה עוד בחור צעיר וקבצן יכול לומר
למישהי
שהיא צעירה ומבוגרת ממנו בו זמנית?
היא חייכה, חיוך חסר רחמים
ואמרה  בקול עדין, שיש לה מספיק כסף לברוח רק עד למלון הקרוב
זה הספיק לי בשביל מפלט של לילה אחד
מקריין חדשות שמדווח על הרוגים, ועל כמה נעדרים
ואני בצחוק אומר לה, אין חדש תחת קנה הרובה
ומפשיט אותה בשני רגעים, בשלוש היא כבר צוחקת לא יודע אם
מעייפות או מכאב
יש כאלה שבוכים שאין להם כוח להסתתר
שכבנו שעה,
בזמן מלחמה מדובר על עשרה הרוגים, חמישים פצועים, וצילום של
ילדה יפה בוכה
בזמן שלנו, לא ידענו אם יש לנו סיבה לעזוב
בחוץ הרי אין גן עדן שמחכה שנתפתה
היא סיפרה על אהובה, לי לא היה על מי לספר
נשים באו והלכו, רק אני נשארתי במקום
בינתיים דיווחו שהושגה הפסקת אש, והחיים הטובים בפתח
אני תרמתי את חלקי למלחמה.