|
צחוקה מתגלגל בקול גדול
אפילו משטות כמו כפית וחרגול
תמיד מסתובבת חייכנית ומאושרת
אך זו רק מסיכה שמסתירה את האמת המרה
רק מעטים ראו אותה בלי המסיכה
וגם רק פעם או פעמיים.
כ"כ קשה להסתי את הכאב
ואי אפשר להוציא אותו החוצה...
אז היא נסגרת בעצמה,
סולבת בסבלה,
ורואה מסביבה את כולם שמחים
ולמה להרוס להם ולספר להם דברים?
דברים שמציקים לה,
הרי הם רק יגרמו להם גם להיות עצובים...
אז ככה היא מתחבאת ומסתתרת
מאחורי מסכה משקרת. |
|
|
"היה זה יום
אביב בברלין
הנצורה. הפרחים
פרחו, הציפורים
צייצו, היטלר
ואווה בראון
התאבדו. ז'דק
נכנס לחדרו..."
המקום השלישי
ברשימת הפתיחות
הגרועות בכל
הזמנים לרומן. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.