[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מרינה מרינה
/
אני ורוני!

הכול התחיל במסיבה, אז ראיתי אותו, ישר אהבתי את מה שראיתי.
היה ריקוד סלואו ובלי לחשוב פעמיים הוא הזמין אותי אני כמובן
הסכמתי, לאחר אותו ריקוד בילינו את כל הערב ביחד וכך גם את
השנה הבאה.
השנה הזאת שהייתי עם רוני היתה השנה הכי טובה בחיים שלי, אהבתי
אותו יותר מכל דבר בחיים שלי וכך גם הוא אותי, אהבתנו היתה כה
קסומה שלאחר חצי שנה בלבד החלטתי לקדם את היחסים שלנו לשלב
יותר רציני ולתת לו את כולי, לא התחרטתי על זה אף פעם.
הבעיות האמיתיות החלו בשנה השנייה לחברות שלנו, לאחר שרוני הלך
לצבא.
בצבא רוני הכיר כמה חבר'ה חדשים.
הפעם הראשונה שפגשתי אותם היתה במסיבה, סוף סוף הכרתי את
האנשים שרוני מבלה איתם את רוב הזמן שהוא לא נמצא איתי.
אני וחברתי שהגיעה יחד איתי, הלכנו לרחבת הריקודים והתחלנו
לרקוד ולהשתולל ורוני הלך לשבת עם הבנים, לאחר זמן מה נמאס לנו
לרקוד והלכנו לשתות, לאחר שהשתכרתי קצת הלכתי לבקש מרוני
סיגריה פתאום אני רואה אותי מחזיק חשיש ביד, "רוני מה זה צריך
להיות?" רוני נבהל בהתחלה כשראה אותי ואז אמר "אל תדאגי זה לא
מזיק אני משתמש בזה כבר זמן מה" בגלל שהייתי שיכורה מעט והיה
לי מצב רוח טוב לא ייחסתי לזה חשיבות רבה וחזרתי לרחבת
הריקודים. למחרת בבוקר קלטתי עד כמה חשוב העניין. לאחר שאכלתי
ארוחת בוקר והתארגנתי הלכתי לרוני.
רוני לא חיכה שאני אתחיל לשאול אותו לגבי מה שראיתי אתמול
והתחיל להסביר את הכול בעצמו. "תראי, אני יודע שאת בטח כועסת
עלי עכשיו בקשר לאתמול ושהסתרתי ממך דבר כזה, העניין הוא שלא
רציתי שתדאגי לי. זה לא נמשך כל כך הרבה זמן והתכוונתי לספר לך
את זה אתמול אבל ראיתי שאת נהנית במסיבה לא רציתי להרוס לך את
מצב הרוח", הכעס שלי התחיל לעבור קצת אבל שתקתי וחיכיתי שרוני
יסיים לספר את סיפורו. "אז ככה הכול התחיל כשהגיע בחור חדש
לצבא, לפני כחודש וסיפר לנו על חומר טוב שגדל בין השיחים,
ובאחד מהפעמים כשכמעט ואף אחד לא נישאר בצבא ונשארנו אני ועוד
כמה חבר'ה לסוף שבוע החלטנו לנסות את החשיש מרוב שעמום ומאז
הפעם ההיא ניסיתי עוד כ- 3-4 פעמים ואני חושב שאני אמשיך לעשן
את זה מדי פעם כי זה מרגיע אותי אחרי כל החרא בצבא" רוני סיים
לדבר, לי כמובן לא מצא חן מה שרוני אמר אבל מכיוון שהוא דיבר
איתי בכנות החלטתי שאני אקבל את זה, הרי בסך הכול רוני בן אדם
מאוד אחראי ואם סיגריות הוא לא מעשן תמיד, אלא רק כשיש כסף אז
לחשיש הוא בטוח לא יתמכר במיוחד כשהוא יודע שאין לו תקציב
גדול.
הזמן עבר ורוני התחיל לעשן חשיש בכל סוף שבוע שהוא חזר, הוא
טען שזה מרגיע אותו. לא ייחסתי לזה יותר מדי חשיבות ניסתי
להבין אותו ואני גם לא אסתיר שגם אני עישנתי איתו מדי פעם, ככה
כשהיה מצב רוח רע והרגשתי חרא על הלב.
הקיץ התחיל ואיתו החופש הגדול. באחד הימים הסתכלתי טלוויזיה,
הפלאפון מתקשר זה היה רוני כמובן "תחכי לי עוד 5 דקות אצלך"
ניתוק. לא הבנתי מה קורה הרי רק אתמול רוני חזר לצבא לאחר שבוע
חופש. רוני התנפל עלי בחיבוקים "מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו,
"התגעגעתי אליך יותר מדי והחלטתי שאני לא רוצה לחזור לצבא" הוא
ענה, "רוני מה השתגעת?". "כן השתגעתי עלייך" הוא אמר ואני ישר
נמסתי והתחלתי לנשק אותו.
"תשמעי אני חייב לזוז לטפל בכמה מקרים, אני צריך שתלווי לי
כסף" אמר רוני, ישר התחלתי להבין שמשהו פה לא בסדר. "למה אתה
צריך כסף, רוני? במה הסתבכת?" שאלתי אותו, "תפסיקי לשאול אותי
כל כך הרבה שאלות" הוא התעצבן, יש לך כסף להלוות לי או אין?"
הוא התחיל לצעוק
"מה קרה לך רוני? אף פעם לא הרמת עלי את הקול, זכותי לדעת למה
החבר שלי צריך כסף" אמרתי בקול רועד וחנוק דמעות "את יודעת מה
אני לא צריך את הכסף שלך ולא צריך את הטובות שלי ואת יודעת מה
אני לא צריך אפילו אותך" רוני צעק ויצא מהבית וטרק בחוזק את
הדלת. התחלתי לבכות ופתאום קלטתי זה לא הרוני שאני מכירה, הוא
אף פעם לא הרים עלי את הקול ותמיד הסביר לי הכל ברוגע ופתאום
הוא צועק ולא מוכן להסביר מה קורה ואז קלטתי שרוני הסתבך במשהו
רציני, ובכלל משהו לא היה בסדר בעיניים שלו, זה היו העיניים
המסוממות שלו.
יריה אדירה ניערה אותי ממחשבותיי יצאתי למרפסת להסתכל מה זה
היה, ראיתי מישהו שוכב על המדרכה ליד הכביש ושני בריונים
בורחים.
"רונייייייייייייייי" צעקתי צעקה אדירה ורצתי החוצה. רוני שכב
על המדרכה, בשלולית מלאה דם, פגע לו כדור בלב, התחלתי לחבק
אותו ולצעוק "שמישהו יעזור לי!!!" אנשים החלו לצאת מהבתים
לראות מה קורה, חלק ניסו לעזור לו וחלק רק הסתכלו עלי כיצד
חיבקתי את רוני והתפללתי שהוא לא ימות.
תפילותיי לא נענו, רוני מת במקום.
לאחר זמן מה גיליתי מכמה חברים קרובים שרוני התמכר בצורה
רצינית לסמים ועבר לדברים קצת יותר חזקים ובצבא הוא לא היה כבר
חודש. הם סיפרו שהוא היה חייב כ-1000 ש"ח והיום זה היה התאריך
האחרון שלו לשלם את החוב.
אני כמובן הרגשתי כמו טיפשה והאשמתי את עצמי שלא דאגתי לו יותר
ולא לחצתי עליו להפסיק, אך עכשיו זה כבר מאוחר מדי.
את הגופה של רוני קברו רק לאחר שבוע. כל אותו זמן לא אכלתי ולא
ישנתי רק התאבלתי על רוני. הורי ניסו לשכנע אותי בכל מחיר
לאכול משהו, ניסו לעזור לי אבל אני לא רציתי כלום, רק לראות את
רוני.
ההלוויה היתה הקשה, היו מלא אנשים, כל החברים של רוני. לאחר
שהתעקשתי זכיתי לראות את רוני בפעם האחרונה. הוא היה יפה כמו
תמיד, כל כך רגוע ושליו, ישן שינה עמוקה.
בכיתי הרבה בזמן שזרקו את גופתו לאדמה הקרה ורק חשבתי שאין
יותר רוני, יותר אני לא ארגיש את חיבוקיו ואת נשיקותיו של
רוני, יותר לא אשמע את קולו הנעים, לא אנהל איתו שיחות עמוקות
על משמעות החיים.
מחשבות החלו לרוץ במוחי, היום שבו אני ורוני הכרנו, המסיבה, עד
כמה היום הוא היה מיוחד ושמח עבורי ועל הדרך שבה אנחנו נפרדים
הלווייתו, היום הנורא בכל חיי, ואז הגעתי למסקנה שבלי רוני אני
לא רוצה לחיות.
כשכולם החלו להתפזר החלטתי שהביתה אני לא חוזרת, ברחתי לפני
שהורי הספיקו לשים לב. לא ידעתי לאן אני רצה ומה אני עומדת
לעשות הדבר היחיד שחשבתי עליו היה שאני רוצה לראות את רוני.
רצתי הרבה, רצתי ובכיתי עד שהגעתי לחורשה כלשהי, פתאום ראיתי
חבל עבה בלי לחשוב פעמים קשרתי אותו לעץ שהיה שם ותליתי את
עצמי עליו.
זהו עכשיו אני ורוני נהיה ביחד לעולם!







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתמול רבתי עם
גיורא... שכבנו
על הדשא לבד...
הוא אמר שאבא
שלו גבוה, ואני
אמרתי: "הוא
גמד".

מזה שרב עם
גיורא.
ואני חושב שזה
משפיל שאת שמי
אף פעם לא
הזכירו.
אין שום סיבה
להתבייש בשם!
קוראים לי
שרגא,
ואני גאה!!!


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/03 10:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מרינה מרינה

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה