יושבת מול האח, מביטה בגזרי העץ
ובאש המכלה אותם
בקרוב יהפכו לאפר
אך מה רב החום שהם מפיקים
מה רב הנועם, לא לחינם הם נשרפים
והנה אני כמותם נשרפת
עד שאהיה גם אני לאפר
אך ללא תועלת
לבדי אני נשרפת
והאש שורפת ומכאיבה לי לשווא
ומה הטעם, החום המופק אינו מחמם איש
לא כל אש מציתה אותי
והנה כעת אני בוערת טוב מתמיד
ומה נוראה הידיעה שאולי זוהי
הבעירה האחרונה, ואחריה
אפר ללא עקבות.
7/11/93
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.