עזוב.
יום אחד אני אהיה נורמלי. לא נורא.
אני עוד אתחתן ואגור צמוד ליהודה עמיחי והכל יהיה בסדר.
אני אגדל נרקיסים ורקפות בגינה, רקפות ורודות כאלה
וכשירד הגשם הן יפרחו בין הסלעים בגינה הקטנה שלי.
אשתי תכין מרק אפונה סמיך שאוכלים כשיורד שלג
יהיה לה שיער חום, ארוך. והיא תהיה חמה וחכמה.
לימי הולדת נקנה אחד לשני ספרים. רבותי ספרים!!!
נשמע ברקע שירים אמריקאיים שקטים משנות הארבעים, אתה יודע,
מוזיקה שחור לבן. מהסוג של סרטי נוסטלגיה ובתי כלא.
אולי גם היא תלבש שמלה ורודה כזו, מתנפחת עם נקודות לבנות, או
ג'ינס כחול וסוודר שסבתא שלי סרגה, סוודר לבן וגדול.
כל התריסים יהיו מוגפים, נקשיב לגשם בין הצלילים שייצר הפטיפון
הגדול שנקנה. ואם הוא יתקלקל לא נתעצל. נתקן אותו, הרי זה
קלאסי!
לכל האנשים שסביבנו יקראו רבקה וחגי. אנחנו נשב בדירה הקטנה
לאור נרות ונתכנן ונבנה את המשפחה הקטנה שלנו: 5 ילדים וכלב:
הראל, יובל, נועם, יונתן, אביב, דוד (במלרע) אורי (בחולם).
כן.
ככה בדיוק זה יהיה.
ושכולם יקפצו לי.

יום אחד אני אולי אהיה נורמלי.