הפעם הראשונה שהשתכרתי הייתה כשהייתי בן 8, 8 ימים, אבל הייתי
כל-כך שיכור שאני לא זוכר כל-כך, אחרי זה בגילאים 5,6,7, הייתי
יושב עם אבא אצל סבא בפרלמנט וטועם מה-777  המעופש של סבא,
לוגם מהסודה של אבא ובודק את הבירה של יושקו, החבר.
בגיל 10 התחלתי לעשן סיגריות עם איציק והצלחתי להפסיק כשהייתי
בן 11, בינתיים נהייתי בן 12, ילד גדול, וקנינו שלושה חברים
שני בקבוקי יין לבן לל"ג בעומר, הראש הסתובב ואיתו כל האזור,
השתכרתי, הספקתי להתאהב בענבר ולהיכנס לדכאון אחרי שהיא רצתה
אותי ואז כבר לא.
התחלתי לשתות רצוף בגיל 14, וודקה בחמישה שקלים לבקבוק ולהתאהב
בגיל 16 במיה, גם איתה הייתי בדכאון, הספקתי לעשן סמים וגם
לבלוע אותם, ללכת לצבא ולקפוץ ממטוסים, ולבלוע ולשתות, נסעתי
בחצי עולם על גבי מטוסים רק כדי לקפוץ על גבעה בווגאטור
ולהאמין שאני ציפור, רק כדי להבין שאין כמו בבית, אבל כמה חרא
לי פה.
שכרתי בית וחזרתי אל ההורים ושכרתי שוב, זיינתי על ימין ועל
שמאל אבל בעיקר על ארבע, החייתיות שבזה מדליקה אותי. התפלספתי
וקיללתי כמו ערס, ספגתי חבטות ופגעתי, הייתי הנסיך הקטן ליום
אחד שנמשך כמה שנים, התאהבתי בליעד ופגעתי, זרקתי אותה וחזרתי,
היא זרקה אותי שוב כשפגעתי וכבר לא השאירה מוצא.
שתיתי עצמי עד אובדן כל צלם, עד שכבר לא הקאתי... נכנס בי פחד
מסמים אז חזרתי לאלכוהול, ג'ק היה חבר טוב ואז הכרתי את ג'ין,
השתובבנו תקופה עד שנגמרו לי כל הבקבוקים אז עשיתי הכרות עם
בקרדי, גם הוא אוטוטו הולך לי, אני אחזור קצת לג'ין.
צעקתי על הרוח, חבטתי בים ובכיתי להרים, הירח, תלוי לו דומם,
היה צוחק לי בפנים, השמש הכתה בי ללא רחם, וכמה שאני שונא חום,
ורק הגשם היה מחלחל אל גופי ומכניס בי עננה שחורה ונוטפת.
ררדפתי אחרי עליסה, אבל השפן היה מהיר ממני, אז ניסיתי להיות
אריה פחדן ולמצוא את הקוסם שיעוץ לי עצה, אבל לא קוסם ולא
עוץ.
אני גומר שתי חפיסות סיגריות ביום אבל מספר לעצמי שזה סופר
לייט וזה לא נורא, הבירה מקימה לי כרס קטנה, אבל עדיף כרס
מבירה מאשר גיבנת מעבודה. אני עובד 12 שעות ביום, משכנע אנשים
שאני אפצה אותם על כך שהעוגה לא הייתה טעימה {למרות שהם גמרו
90% ממנה}. אני מגיע הביתה ונצמד למחשב, נגעל מעצמי ומקטנותי,
מנסה להמנע מהגולם אבל יש שם עולם שלם שאני שונא, ברשת הרשע
והפשע הכל מותר, גם לשקר, אבל אני לא, יש לי מספיק חומר מקורי
משל עצמי.
אני רוצה כל יום ליצור דבר חדש, אבל מייצר תרוצים למה לא לעשות
את זה, כמעט כל יום אני מתעשר ומוסיף מליונים לחשבון הבנק שלי
ואז מתחיל לשבור את הראש מאיפה אני מביא 15,000  שקל לסגור את
המינוס המחורבן בבנק.
אני נמנע מלענות לטלפון בבית, גם אם הוא מצלצל 7 פעמים מכיוון
שאין לי צג שיחה מזוהה, אבל מחכה לאיזו שיחה מעניינת בנייד,
אולי מישהי שתגאל אותי מייסוריה.
אני שואב את הבית פעמיים בשבוע אבל האבק האמיתי וקורי העכביש
נמצאים בתוך ליבי.
הרופא אמר לי לאחר הבדיקות הכלליות שאני בריא כמו שור, אבל אני
בטוח שאני בשלבי גסיסה מתקדמים מאיזו מחלה לא מוכרת, החיים שלי
מסודרים היטב, בית, עבודה, שינה, בית, אבל הכל מתבלגן לי לאי
סדר אחד ענקי.
אני בן 30 חושב כמו בן 14 ומרגיש כמו בן 80 .
והיום אני ניצב פה, על במה זו, אל מול אלפי  אנשים הנושאים
אליי עיניהם, אני רוצה לשיר לכם את jamming , של מארלי אבל
קולי נדם, קניתי לי תהילה,
עשה לביתך תחילה.
תודה.

נ.ב. מסקנה? אין ולא תהיה.
הכל הבל הבלים!!!