השדים, התופחים
ומתרחקים מן הלב,
אינם אלא התרחבות של החומר - כמו
הריאות שנמלאות
אוויר.

[ללמוד לרכב על אופניים
ולא לשכוח לעולם.]

זוהי שלווה. [או שלווה,
במלעיל,
כמו הדגנים התפוחים
שאני מתעבת ורק בטיולים השנתיים של ביצפר
הם מתוקים כמו
מנגו בסתיו.]

כתום ונוטף ואני
נזכרת בו שוב
איך היה קורא לי נסיכה
ומפציר שלא אחשוף גופי
לשמש.

בצהריי יום שלישי
אני יכולה לחשוב רק
על דבר אחד השווה
מיתה.
אני לא מגלה,
אבל הידיעה ש מצאתי
ממלאת אותי כאב מתקתק
והשרירים תפוסים
מרוב ריצה בשדות.

שוקלת בתוכי
את כל הטוב והרע של העולם.
[ונכנעת.]
גם את כמות הכוכבים יודעת;
וגרגרי החול,
שמספרם זהה.

כעת אני נודרת / לזכור תמיד / את הנער מהבית ממול, / שהיה בוכה
/ כשהייתי מתפשטת.