למרות שעבר די זמן, ואני כמעט בטוחה שכבר שכחת את שמי, הרי אתה
מחליף בחורה כל כמה ימים; ולמרות מה שהרגשתי כלפיך בעבר, הרגשה
שלא השתנתה עד אשר התחזק הקשר, ועד אשר התפוגג כפי שהתחזק;
ולמרות שבגללך כמעט דפקתי לעצמי את החיים, וגם זה עדיין לא
סופי - אם אשאר, או אלך, גם ככה לך זה לא יזיז; ולמרות שסיפרת
לי על עברך וגרמת לי לראות את מה שהיית, והבטחת, כי נשבעת
לעצמך, שלא תחזור למצב ההוא; ולמרות שלא הפסקת לשתות, אלא רק
חיזקת לעצמך את ההרגל, ולא הפסקת לעשן, על-אף שהבטחת לעצמך,
בגלל שאתה מתגייס עוד כמה ימים, והתחלת כבר מזמן להתאמן;
ולמרות שגרמת לי לפנות לאלכוהול ולניקוטין, רק בכדי להשכיח את
הכאב, את הזיכרון; אני מודה לך.

אני מודה לך כי בגללך חזרתי לצייר, אני מודה לך כי בגללך אני
מסתכלת אחרת על העולם. ולפעמים בא לי לדפוק ת'ראש ולהתמסטל
קצת, וממש לא מפריע לי אם אני אדפוק לעצמי ת'חיים, זה כבר לא
משמעותי בעיניי. אבל אני לא עושה את זה, כי אני חושבת עליך,
ועל כל מה שסיפרת לי. אני מודה לך, שסוף-סוף ראיתי את מי שבאמת
עומד מולי, ולא סתם זיכרון לוטה בערפל. אני מודה לך, כי עכשיו
אוכל להתגבר על הכל, ושוב מה שישאר זה זיכרון מתוק, כמו אז.
זיכרון מתוק של כמה ימים נפלאים, שיותר לא יחזרו.
וכנראה שזה לטובה.