תמיד חשבתי שאת האהבה הראשונה שלי אני לא אשכח לעולם.
נשכח לרגע את העובדה שהייתי בטוחה שזהו... האהבה הראשונה שלי
היא גם האחרונה... כי מה... למה שנפרד בכלל?!

חשבתי שאני אזכור כל רגע שהיה לנו ביחד.
שכל מזכרת... אפילו הכי קטנה ולא משמעותית... אני אשמור.
ושאנחנו... אנחנו נשמור על קשר... כי איך אפשר לאבד ככה את
האהבה הראשונה.

המציאות היכתה בי אחרת...
נפרדנו... לא כי לא הסתדרנו או משהו כזה... הכל היה רגיל...
רגיל מידי...
אולי זאת הייתה הבעיה...
עכשיו... אחרי האהבה השניה שלי... אני כבר כמעט ולא זוכרת את
הראשונה.
נכון שיש לי עדיין את אותן המזכרות הלא משמעותיות... ונכון...
שלפעמים אני עדיין מסתכלת בהם ומחייכת... אבל את האהבה שלנו
אני לא זוכרת.
אני לא זוכרת איך הרגשתי כשהוא התקשר בפעם הראשונה...
עכשיו... כשאני מסתכלת על זה... זה בכלל לא היה הוא... זאת
הייתה "האהבה" שגרמה לי להרגיש ככה... איך שלא הרגשתי...
בכלל... אני בספק אם באמת אהבתי אותו...
האמת היא שאני כועסת על עצמי... לא רציתי שזה יהיה ככה... באמת
האמנתי שאני אזכור הכל... זאת בכלל לא הייתה שאלה אצלי.

להתגבר עליו היה הדבר הכי קשה שאי פעם הצטרכתי לעשות... ככה
חשבתי לפחות... אם זכרוני אינו מטעה בי.
זאת הייתה תקופה... יחסית קצרה... שנראתה לי כמו נצח.
אני זוכרת שהאשמתי את עצמי... ואותו... ואת כל העולם.
הייתי בטוחה שזהו... עכשיו לא יהיה לי אף אחד אחר... שאני איתו
לנצח... גם אם זה לחוד.

בסופו של דבר לא שמרנו על קשר... בעצם... מההתחלה כבר לא שמרנו
על קשר... פעם... זה עוד הפריע לי...

כשהכרתי את "האהבה השניה" שלי זה היה שונה...
אותה אני לא יכולה לשכוח... לפחות לא בנתיים... אולי כי בעצם
עוד לא הייתה לי "אהבה שלישית"...
אמרו לי פעם שעם כל אהבה נוספת אני ילמד כמה שלא אהבתי באמת את
האהבה הקודמת לה.
אם זה נכון... אז גם את מה שאני זוכרת עכשיו אני אשכח??

אמרו לי גם שהפרידה הראושנה היא הקשה ביותר... אבל זה לא
ככה... כי אם אהבתי את השני יותר מהראשון... אז מן הסתם
שהפרידה ממנו קשה יותר.
ואם את השלישי אני יאהב יותר מהשני... אז גם ממנו אני יפגע
יותר... ואני יכולה להמשיך לנצח.
בסופו של דבר אני אשאר עם כאב לב אחד גדול וכמה מזכרות קטנות
ולא משמעותיות מכמה "אהבות" שונות שאני בכלל לא זוכרת.

אני רוצה לשאול עכשיו מה ההגיון לאהוב בכלל אם יודעים כי תמיד
תהייה אהבה "גדולה" יותר בהמשך... או להפך... שברון לב גדול
וכואב יותר.
מה ההגיון להמשיך ולחפש משהו... שמי יודע אם באמת קיים...
אבל את השאלות האלה אני לא אשאל... אני עדיין רוצה להאמין שיום
יבוא ואני יפגוש את האחד שלא יפגע בי... את האחד שאחריו לא
יבואו אהבות אחרות... האחד שאני אזכור... ולנצח...