מורבידי למרות הכל / השראה |
באה אליי המוזה ולוחשת באוזני?
למה זה רק בלילה, שחושך ושקט ואני לבדי,
באה אליי המוזה ונוגעת ומעירה את ליבי?
היא באה אליי בלילה,מתיישבת בחיקי,
מלטפת את שיערי ואת פניי. מוחה דמעה עייפה מלחיי.
היא מעסה את רקותיי,משחררת את נפשי.
חודרת אט אט,רובד רובד,אל עומק נשמתי.
מעלה על הכתב מחשבות... הרהורים... רשמים...
רצונות... תשוקות... מאווים...
בין שקיעת הירח להינץ החמה,
יושב לי לבד בתוך הדממה.
מעלה על הכתב את עצמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|