מוקדש לכל הכלבים הגברים באשר הם

יש לי גיבור בחיים, קוראים לו יהושע. יהושע הוא הכלב של חבר
שלי, והוא מכוער לאללה.
אבל מה, למרות זה שהוא מכוער הוא דופק כמו גדול את כל הכלבות
בשכונה. זה תמיד די הדהים אותי, איך הכלב הזה, שהוא מהסוג הזה
שאנשים שרואים אותו ברחוב עוברים לצד השני של הכביש מגועל,
מזיין כל כך הרבה.
ליהושע ולי יש משהו אחד במשותף, שנינו מכוערים. אבל חוץ מזה -
כלום.
אני, אני אומץ להתחיל עם בנות אפילו אין לי, כי מה לעשות, כזה
אני, ביישן מטבעי. והוא, הכלב הזה, כל כלבה שהוא רואה הוא ישר
מגיע אליה מאחורה, מרחרח לה טיפה את התחת, ובלי בושה מתחיל
להזדווג איתה, אפילו אם זה באמצע הרחוב, אפילו אם כולם רואים.
ובכן, יום אחד ראיתי בטלויזיה תכנית על איזה נערה אחת שהגיבור
שלה היה ניק קרטר, זה מ"באקסטריט בויז", והיא מנסה כמה שיותר
להיות כמוהו. אז החלטתי שגם אני צריך לחקות את הגיבור שלי, את
יהושע, וככה יום אחד הלכתי ברחוב והבת הראשונה שראיתי ישר
התכופפתי והרחתי לה את התחת. ובכן, הריח לא היה משהו אני חייב
לציין, והיא הסתכלה עליי וצעקה שאני סוטה ואני ברחתי מהמקום
והתביישתי מעצמי.
באותו ערב הוצאתי את יהושע לטיול כי הבעלים שלו היה בחו"ל,
ושוב ראיתי אותו מרחרח לאיזה כלבה אחת את התחת, ואז בלי בושה
מתחיל לדפוק אותה, ככה סתם באמצע הרחוב. סיננתי לעצמי את
האוווווווף הכי מעוצבן שהיה יכול להיות לי וניסיתי להסתכל לכל
כיוון אחר חוץ מזה של יהושע והכלבה. ואז הגיחה מפינת הרחוב
הבעלים של הכלבה הזאת, נערה בערך בגילי שדי נכנסה לשוק כשראתה
את יהושע מעולל את מה שהוא עולל לכלבה המסכנה שלה. "זה בסדר,
הוא עושה את זה לכל הכלבות..." אמרתי לנערה, והיא עדיין נראתה
בשוק. "תראי... אם הוא יכניס אותה להריון או משהו אז אני בטוח
שהבעלים שלו יסיכמו לשלם על ההפלה והכל..", והיא עדיין נראתה
בשוק.
ואז היא פתחה את הפה שלה, ואמרה: "לא, לא יהיה כאן הריון". "מה
זאת אומרת?" שאלתי אותה, והיא ישר ענתה: "מי שהכלב שלך
מזיין... זאת לא כלבה, זה כלב."
נכנסתי גם אני לשוק. הסתכלתי על יהושע והכלב השני, ולמשך דקה
לא דברתי. ואז התחלתי לצחוק כמו משוגע, וגם הנערה לידי צחקה,
וצחקנו ביחד, והסתכלנו על הכלבים מתעלסים כמו משוגעים.
יהושע הוא עדיין הגיבור שלי, לא בגלל נטיותיו המיניות (לא שיש
בזה משהו רע, חס וחלילה וחס), אלא בגלל האומץ שיש לכלב הקטן
והמכוער הזה. אין כלב בשכונה שהוא לא דפק. ואני, אני גם חייב
משהו ליהושע, הוא סידר לי, בדרך זו או אחרת, את סיגל, זאת
שהייתה אז עם הכלב השני בלילה שגיליתי את נטיותיו של יהושע.
אף פעם לא גיליתי לחבר שלי, זה שהוא הבעלים של יהושע, על
הנטיות של יהושע, נתתי לו לחיות עם ההרגשה שיהושע הוא כלב גבר
שדופק את כל הכלבות בעיר, כי לחבר הזה שלי לא היתה אף אחת,
ועכשיו כשלי היתה את סיגל וכבר לו היה לו אף אחד להזדהות איתו
בבדידות הזאת, החלטתי לתת לו את הזכות הזאת, לחיות בהרגשה
שהכלב שלו הוא הכלב הכי גבר בכל העיר. וחוץ מזה, מי אמר שזה לא
נכון.