אני מרגישה נבגדת.
למרות שלא כך אני אמורה להרגיש.
אנחנו לא מחויבים זה לזו ,
אך מבחינתי זהו נושא רגיש.

לא מזמן בך נגעתי,
ואתה נגעת בי גם.
זה היה יותר ממגע,
כל גופי היה מוקסם.
ואז, בלי אזהרה מוקדמת,
סיפרת לי בצחוק,
על מה שעשית איתה,
ועל כמה שאתה בשוק.
גם אני הייתי מופתעת,
מעצם העובדה המזעזעת,
שעשית לי מה שעשית לה
שנגעת בי כמו שנגעת בה
שהיה לי טוב כמו שהיה לה
ושאני אהבתי וגם היא אהבה.

לא הייתי צריכה בכלל לתת לך בי לגעת.
אילו רק הייתי יודעת.

אני רוצה לצרוח עלייך ועל כמה שהכאבת בלב.
אבל גם אני הייתי עם מישהו אחר - אז מי צריך להעלב?
אתה דוחה אותי שזה נראה לי מוזר,
אני כבר לא מכבדת אותך כמו בעבר.
יוצאות לי מחשבות שחשבתי שיתממשו.
צדקתי, חשבתי, ולא תיארתי שהן יקרו.
זהו הקש שגרם לגמל לעצור
ולהסתכל לאחור,
ולהבין שהמצב לא מאפשר דבר,
פרט מלשכוח את העבר.
לשכוח אותך וממך להתנתק,
למרות שאנסה להתחמק.
כי קשה לאהוב מישהו ולהפסיק איתו לדבר.
אני אוהבת אותך. לא בתור חבר.
אלא בתור בן זוג שתכננתי לעתיד,
ואתה הרסת ואלוהים יעיד,
שאתה הוא זה שגרמת לי להצטער,
שנגעתי בך ולא באחר
שפתחתי כלפיך אשליות
וחלמתי עליך חלומות
והייתי שקועה בהזיות
ובניתי עבורך הרים וגבעות
כדי להיות אתך.
כדי לא לעזוב אותך.
כי אני אוהבת אותך.