את תולה בי עיניים .
בתקווה שאציל אותך מסופו של עוד יום ,
מביטה לשמיים .
בספקנות אופיינית, לחשוב שאפשר גם אחרת
איזה מחווה אצילית .

זאת השעה הכי עגולה ביום,
אני מתגמד מלתפוס
את הרגע , באמצע חלום
מנגינה אבודה נכנסה לי ללב

                                        ואני מתגמד


עוד צעד אחד ,
לעבר הסוף , לפחות זה משהו שאפשר לצפות
לו ,אנחנו מגשרים שוב על הפערים ,

אבל מתרחקים

הפנים שהכרתי שקיוותי להבין
מה עובר לי בפנים
וגורם לי לשתוק
כל כך , עם הרוח אני מתכווץ ונסחף
הולך ברחובות צועק על זרים