עכשיו כשהכל מקולקל
והכעס מהול באוויר,
השקט הוא זה שאמר
כלום לא שביר
עכשיו כשחוזרים למקום
ואור הרחוב מסנוור,
לקום ולדעת פתאום
הרוצח הוא זה שדיבר
ההר פורס ידיים
הילדים משחקים אצלו
תביט אל השמיים,
איך השמש מציירת
לנו בדמותו
כמה שתדע יותר תבין פחות
כמה שתבין יותר תאהב פחות
לא לאבד לא לאבד לא להאבד.
מאת: אשת איש הטמבורין.
חברה קרובה של האור הביתי. - Domestic Light |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.