כולם נגדי. הם לא מבינים, הם לא יודעים מה טוב לי באמת.
אני יודעת מה טוב לי. רק אני. מי אם לא אני?
אבל אני יודעת
שכולם בעדי. שהם מבינים, והם יודעים מה טוב לי באמת.
וזה מה שכואב.
אלה שמתבוננים מהצד הם הכי חכמים, כי הרגשות שלהם לא מעורבים
בעצות שהם נותנים, וזה מה שעושה אותם חכמים.
להיות מובל דרך הלב רק מביא צרות.
כשאתה חושב דרך הלב, לא מעניין אותך העתיד, רק תענוגות ההווה,
רק על עכשיו אפשר לחשוב, ולא מה אם...

יש עובדות בשטח.
אנשים שמתאבדים. חשבו דרך הלב, לא חשבו מה זה יעשה למשפחה
שלהם. הרגישו באותו הרגע שרע להם וצריך לשים לזה סוף. אבל הם
לא חשבו שאולי, זה שלב בחיים, שהחיים בנויים משלבים, ויש טובים
ויש רעים ואם אתה לא מצליח לעבור את השלב הרע לא מגיע לך לעבור
לשלב הטוב.

גלידה -  דוגמא קלאסית לחשיבה דרך הלב. איך בא לי גלידה
עכשיו.. והנה אחרי 5 דקות של הנאה אינסופית, באה השנאה העצמית
האינסופית על כמה שמנה אני.

אבל הלב שלי חזק כל כך הוא לא מרפה ממני. הוא השתלט על השכל.
כי כשאני מנסה לחשוב בהיגיון אני חושבת עליו. ואיך שבא לי
לראות אותו ולחבק אותו ...זה מה שההגיון אומר לי.
החכמים יודעים שהוא יעשה לי רק רע, שאני צריכה להתנתק, לעמוד
מאחורי המילה שלי ולהחזיר את הכבוד שלי בחזרה.
אני שונאת אותם. הם נגדי, הם לא מבינים הם לא יודעים מה טוב לי
באמת.

אין ספק שהלב השתלט לי על השכל.

אני אוכלת גלידה כל היום, בא לי להתאבד, ואני רוצה אותו.