הוא הסתכל ימינה ושמאלה, ולא ידע מה לעשות אז הוא הוציא סגרייה
מהכיס שלו והדליק אותה. הוא שאף את העשן, משחק איתו בפה שלו
ואז נשף אותו החוצה, מריח את הריח של הניקוטין.
כשהוא סיים את הסגריה הזאת הוא שוב הסתכל, ימינה, ושמאל -
ועדיין לא ידע מה לעשות. אז הוא הוציא עוד סגרייה והדליק גם
אותה, ושוב שיחק קצת עם העשן, ואז הוא ירק כמה יריקות שחורות,
שחורות מניקוטין, ובחר ללכת ימינה.
אחרי הליכה לא ארוכה כל כך הוא הגיע לעוד צומת, ושוב הסתכל
ימינה ושמאלה, וחשב לעצמו לאן הוא צריך לפנות. עוד סגרייה
מהכיס, עוד עשן. ואז באמצע איש אחד בא ואמר לו שזה איזור ללא
עישון, אז הוא עשה את עצמו כאילו הוא מכבה את הסגרייה ואז
שהאיש הלך הוא המשיך לעשן, מעביר את העשן בין השיניים ואז
מוציא אותו החוצה.
הוא החליט ללכת עוד פעם ימינה, ואז ככה גם בצומת השלישית, שוב
ימינה, וגם ברביעית שוב ימינה - כשבכל צומת הוא הוציא סגרייה
ועישן, כדי שתעזור לו להחליט לאן לפנות.
הוא בכלל לא שם לב שהוא הולך במעגלים, שהוא חוזר על אותן
צמתים כל הזמן, תמיד בוחר לפנות ימינה, אף פעם לא לצאת ולשבור,
שמאלה אולי, העיקר לצאת מהסיבוב הזה שהוא עושה.
אבל לא, הוא מעדיף להשאר בפנים, אבל זה בסדר, הסגריות מצילות
אותו - בסופו של דבר.