העיניים, הם אלו שסביבי,
שיודעות הכל עלי.
ומבטים חולפים בולשים אחרי,
מנסה להסתיר את הבושות,
ואז אולי הצלחתי?
גיליתי שהעיניים, יודעות הכל עלי.
התנהגות מוזרה, שפת גוף קצת שונה,
מילים אחרות שיוצאות לבדם.
לא חושב לפני שאומר,
מנסה לזכור על מה הוא דיבר,
ואיפה אני בכלל?
מרחף על ענן.
העיניים סובבות מסביב,
הם שאומרות מה בסדר.
ועכשיו הכל מקולקל,
ואני, אני אשם בהכל.
אשם במבט התמים ומיואש,
בלב שאוהב בלי פחד - כה מטופש.
ושוב אני נמצא תחת ביקורת,
עיניים צמודות מכל זווית ומבט,
כי אסור לגעת בעץ הדעת.
ורק אותו אני רוצה,
ולא כי אסור אלא כי זהו גורלי,
כי גורל והלב דיברו ביניהם,
החליטו שזה המסלול בשבילי.
העיניים שסביבי עוקבות אחרי,
על כל צעד וצעד שעושות כך רגלי.
ואני מתקדם כדי לא לאבד,
כיוון ושפיות כאחד הם עכשיו.
וזה מסוכן ומרגיש קצת מפחיד,
אפילו אסור ומה הוא יגיד?
והעץ מתקרב או אולי מתרחק
ואני בשלי לא יכול להחליט.
האם זה נכון לשאול שאלות,
או אולי פשוט לנחש תשובות,
העיקר לא לפגוע, לא לעשות טעויות,
אבל מה עם ליבי שצועק החלטות! |