זה כואב כשאתה יודע שהולך לכאוב לך
לפני שהסם עוד מוחדר לגופך,
זה כואב כשאתה לא מתחרט
למרות שבעוד מספר רגעים ההשפעה עלייך תשתלט,
זה כואב יותר כשאתה מדמיין את הדם על הידיים שלה
כי היא לא נסחפה אחרייך,
זה כואב שנשברת בגללה
והסם מחלחל לו בין ורידיך
שואב ממך את הכוח
ולא מניח לגרום לך לשכוח
גורם לשריפה קלה בנשמה
אשר שוברת עוד אבן שהושלמה.

זה כואב יותר כשאתה יודע שהולך לכאוב לך
לפני שהסם עוד מוחדר לגופך,
ואז לנגד עיניך תהליך ההשתקמות מתפרק לרסיסים
ואותך זה שובר מבפנים.
אתה רוצה לטעום ,לגעת, להרגיש את הסם
לדהור על גב העולם
אתה נותן לו למלא אותך ולו לכמה רגעים
שוכח מהמציאות, מהחיים
ומתמכר למגע ולשקרים.

זה כואב יותר כשאתה יודע שכואב לך
כשהסם כבר חדר לגופך,
ושוב התמוטטת על השטיח האדום
והדם מילא את עיניך הכחולות גם היום.
התחמקת, רצית לברוח מהסוף המר
אך אותך רדף המחר
בריחה היא "הפיתרון"
ואתה, אתה בסה"כ עוד כישלון.