זה התחיל מחוסר ברירה. הוא אהב לשחק כדורגל אבל כל החברים שלו
שיחקו פוטבול. הם ניסו בכל כוחם לחבב עליו את המשחק אבל דבר לא
עזר. המשחק ההוא על תלבושתו ועל המעודדות הקופצניות, שהיו
צמודות אליו, מעולם בעצם לא תפס אותו. הוא היה כל כך נואש שהוא
החל לאמן את אחותו הקטנה. הוא מיקם קונוסים צבעוניים מפלסטיק
ולימד אותה לכדרר ביניהם. בסבלנות הוא תיקן אותה ודרש שתחזור
על התרגילים שהמציא. הוא אפילו נהנה מהיציאות האלה לפארק. זו
הייתה הזדמנות מצויינת להגיד לה מה לעשות, זמן בו היא עקבה
אחריו ומילאה אחר דרישותיו ללא עוררין. הוא לימד אותה את כל
מה שידע ולא יחס חשיבות לכך שיום אחד הוא תפס את דויד בקהאם
מוקפא בזווית מדהימה, שולח את רגלו אל על מעל למיטה שלה. בזה
זה לא נגמר. הסתבר שהיא די מהירה. למדה לשלוט בכדור לא רע.
הצליחה לכדרר, לנגוח ואפילו להבקיע גולים. גלעד ראה את שניהם
בפעולה ובהתפעלות התיחס לעובדה שענת מהירה כמו שד, מבינה את
המשחק וגורמת לאייל להזיע. היציאות לפארק הלכו והתמעטו.
הפרוייקט נזנח. אייל צמח לגובה, התחיל להתעניין בכדורסל. באחת
מארוחות הערב, ענת הצליחה להפתיע את כולנו עם הבקשה להרשם
לקבוצת כדורגל מקומית. הסתבר שבהפסקות בבית הספר היא נוהגת
לשחק עם כל מי שרק מסכים. לא כל כך הבנתי מאיפה זה בא. בנות
וכדורגל?! נכנסתי לחיקה של משפחה שגבול בלתי עביר חוצה בה בין
אוהדי הפועל ורחמנא ליצלן אוהדי מכבי חיפה. אלה מזלזלים
בבהמיות האלימה המאפיינת את האחרים, בשעה שהאחרונים צוחקים על
האינטיליגנטים הרכרוכים המגיעים למשחק מעונבים. בכל מקרה, אחד
עשר המופלאים היו כולם גברים, שלי באופן אישי נראו די אוויליים
ולא מאורגנים. היה לי די ברור שלבת שלי אין כל קשר לא לאלה ולא
לאלה ולכן, כשהעלתה את הבקשה להצטרף לקבוצת כדורגל שאלתי
בתמימות מה דעתה על טניס. כולם הסתכלו עלי בהלם. נו באמת, מה
עניין שמיטה להר סיני אבל אני בשלי מנסה לשכנע אותה שהחצאית
הקטנה הלבנה כל כך חמודה ושהיא תראה בה פצצה. התגובות המריצו
אותי להתמקד בהגשת המרק. מהר מאוד השיחה נסבה לליגת הבנות. יש
כזאת. היא ה-ד-ב-ר והבנות שולטות במשחק. בניסיון אחרון ניסיתי
להזכיר שזה משחק די פיזי שמכסחים בו ללא רחם, שהיא מבריקה ושכל
נגיחה תדפוק לה לפחות שתי נקודות ב I.Q. הובהר לי, שאין דינה
של ליגה מקומית כדין הפעילות במכבי חיפה ובכלל, כאן הכללים
שונים. הכי חשוב, אלה זמנים חדשים. היום  girls rule. אמנם רק
בכדורגל ורק בארצות הברית אבל זה גם משהו. סוכם שהיא תברר
באיזה ימים יש אימון כדי שנוכל לבדוק במה דברים אמורים.

תאורה האירה באור יום את המגרש. הדשא היה מסופר בקפידה. דגלים
כתומים סימנו את קצות המגרש וסמנים במדים רצו לאורכו. הבנות,
כולן על תלבושות, מגיניי ברכיים, נעלי מסמרים, מוסרות זו לזו
ומתקדמות לכיוון השער בנחישות המאיימת על קו ההגנה ההולך
ומתרסק לנוכח עינינו. חשבתי בליבי שרוזנטל ומכבי לא נראו כך
אפילו בשעתם היפה. אולי בגלל זה בעצם הוא בליברפול. שריקה חדה
קרעה את מחשבותיי. המאמן הרביץ בהן אסטרטגיה ואני נזכרתי
שרוזנטל היום הוא בעצם סתם בעל בעמיו. בקריאת קרב המשחק חודש.
הן נשלחו חזרה להמשיך ולקרוע לצד השני את הצורה וענת לצדנו
נשבתה.

במוקדמות המאמן בחר בה. בשער עם הכפפות היא ביצעה קפיצות
התאבדות ושמרה בחירוף נפש על מה שחמק מרגליהן של אלה שבקו
האחרון. העניין הוא שהמאמן רצה בה גם כחלוצה כך שהיא נדדה
לסרוגין בין שתי העמדות האלה. קורה. אחרי הכל זאת ליגת נוער.
במהלך העונה הארוחות בבית התנהלו תוך ניתוח מהלכים מהליגה
האנגלית, שכידוע אין בלתה, לפחות לדעת החבר'ה מסביב לשולחן
שלי. הכדורגל שם מהיר, חזק, טיפ'לה אגרסיבי אבל בעיקר יעיל.
כולם עובדים קשה, השחקנים בעלי יכולת גופנית טובה, הם חזקים
ואין הצגות של שחקנים שמתפתלים על הדשא. ואיך אפשר בלי בקהאם
או בקהאם. יש לו ראיית משחק מצויינת, הוא מנהיג, הוא עובד קשה
לאורך כל המשחק, יש לו מסירות גאוניות ואם הן לא מגיעות ליעדן
זה רק בגלל שהשחקן שאמור לקבל אותן לא הבין אותו נכון. למדתי
הרבה בארוחות האלה. בימים אלה, למדתי ש"או בקהאם" הפך ל "אהם
בקהאם" ושבעצם עדיף בכלל להמנע מלהזכיר את שמו. הוא פרם את
קשריו עם אנגליה. הוא אמנם עזב לקבוצה, שאף היא מפגינה כדורגל
מעולה, אבל הוא בחר בקבוצה קאפיטליסטית חסרת אלוהים. שגיאה שלא
תסולח למי שהיה סמל ודוגמא למין האנושי. אז הגיבורים שלה הם
אולי לא מושלמים אבל לפחות יש לה ערכים! שלחנו אותה רגועים
לחופשת הקיץ.

בשכונה בחיפה, הבנים היו בהתחלה די משועשעים מהילדה היפה
שביקשה להצטרף למשחק. הם נהגו להסתכל עליה כשהיא רצה. נהנו
ממשחק השרירים ברגליים הארוכות שלה ומהשיער המתנפנף מאחור. הם
הפסיקו לחייך כשהיא חלפה על פניהם בסערה בדרך לגול. היא ניסתה
לשלוט בניצנוץ הניצחון בעיניה ולשמור על פרופיל נמוך. הם שאלו
אם היא מתכוונת להוריד את החולצה כאות ניצחון. היא הגיעה
למסקנה, שהריקוד הקטן שבנות הקבוצה שלה בבית נוהגות לבצע לא
יתקבל כאן באהדה.