חשבתי על בן אדם חולה - כמה שזה קשה,
חשבתי על בן אדם גוסס - עד כמה שהוא  אמיץ,
חשבתי על בן אדם שמת - עד כמה שנראה פתאום שליו,
חשבתי על החי והנושם אך הכל נראה סובל...

חשבתי על עוד אנשים,
עצרתי -
חשבתי על עצמי לרגע,
אך נראה כאילו שדיברתי למת!

חשבתי על עצמי לרגע וכאילו חיי הם חטא...

גוססת יחפה אני, על הר מוקשים הולכת,
נבהלת ונרתעת מאימה על גושי דם מהלכת,
לוקחת לגימה וטפטוף הרוגע מתנדף,
וכל בליעה... כל לגימה הופכת לסיסמת האל

והקול שנשמע מבפנים - צועק ומייגע,
הוא מתיש את הדממה - והורס כל אור מגיע,
הוא הופך הכל שממה - ואין מנוס מגיע,
וכל כוכב זעיר - אינו נראה,
אינו מבקיע...

כל ילד וילדה נוקשים הם בנעליים,
וכל איש ואישה מדברים על "הנפש והחי",
וכל חי, גם הקטן נבהל ומתפרע,
כפולחן דמים עקר לו
משבעת פניה.