ומסתבר שלא ערוץ סלע מוצק ומדגדג
לפכפוך מעינך הנובע,
או מציב כיוון ונסחף.

מים חיים נותרו על משטח של משקעים,
כלום בכח מילה לתאר את שאין בטבע.

רחב, רחב. הו, אין סייג. אין מכשול. אין סופי או אין סופך.
אך לאן תהי חופשייה לשצוף ומה בכך. מכורח איזה הכרח לבחור
ולהתגבר.

אז נשארנו
ספוגים זה בזו.

כשהייתי קטן לא הבנתי איך מים חיים בחלחולם האינסופי לא נוטפים
מצדו השני של כדור.

פעפוע, בעבוע, סוד הפשטות הגלוי.

אז הוחש החום
והתאדת ללכת ופוגעת שתיקתי מכה גלים אילמים קורעים בהדף.

רחב, רחב, מקפיד לשקוע בלי כל פגם אל השטחי.

ובעצם לא שתקתי,
כי גם אם ערוץ סלע מוצק המשתעשע בגומלין תשוקותיך, אמרתי,
כשיוחש החום התאדי.

והאפשרות השניה היא את גולל האבן לסגור
ולהוות מצבה קרה של זיכרון
לחיים הקבורים בליבה.